¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

¹İsa söz alıp onlara yine benzetmelerle şöyle seslendi: ‹‹Göklerin Egemenliği, oğlu için düğün şöleni hazırlayan bir krala benzer.

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

³Kral şölene davet ettiklerini çağırmak üzere kölelerini gönderdi, ama davetliler gelmek istemedi.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

⁴‹‹Kral yine başka kölelerini gönderirken onlara dedi ki, ‹Davetlilere şunu söyleyin: Bakın, ben ziyafetimi hazırladım. Sığırlarım, besili hayvanlarım kesildi. Her şey hazır, buyrun şölene!›

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁵‹‹Ama davetliler aldırmadılar. Biri tarlasına, biri ticaretine gitti.

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁶Öbürleri de kralın kölelerini yakalayıp hırpaladılar ve öldürdüler.

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁷Kral öfkelendi. Ordularını gönderip o katilleri yok etti, kentlerini ateşe verdi.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁸‹‹Sonra kölelerine şöyle dedi: ‹Düğün şöleni hazır, ama çağırdıklarım buna layık değilmiş.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁹Gidin yol kavşaklarına, kimi bulursanız düğüne çağırın.›

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

¹⁰Böylece köleler yollara döküldü, iyi kötü kimi buldularsa, hepsini topladılar. Düğün yeri konuklarla doldu.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹¹‹‹Kral konukları görmeye geldiğinde, orada düğün giysisi giymemiş bir adam gördü.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹²Ona, ‹Arkadaş, düğün giysisi giymeden buraya nasıl girdin?› diye sorunca, adamın dili tutuldu.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹³‹‹O zaman kral, uşaklarına, ‹Şunun ellerini ayaklarını bağlayın, dışarıya, karanlığa atın!› dedi. ‹Orada ağlayış ve diş gıcırtısı olacaktır.›

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹⁴‹‹Çünkü çağrılanlar çok, ama seçilenler azdır.››

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁵Bunun üzerine Ferisiler çıkıp gittiler. İsayı, kendi söyleyeceği sözlerle tuzağa düşürmek amacıyla düzen kurdular.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁶Hirodes yanlılarıyla birlikte gönderdikleri kendi öğrencileri İsaya gelip, ‹‹Öğretmenimiz›› dediler, ‹‹Senin dürüst biri olduğunu, Tanrı yolunu dürüstçe öğrettiğini, kimseyi kayırmadığını biliyoruz. Çünkü insanlar arasında ayrım yapmazsın.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁷Peki, söyle bize, sence Sezara vergi vermek Kutsal Yasaya uygun mu, değil mi?››

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁸İsa onların kötü niyetlerini bildiğinden, ‹‹Ey ikiyüzlüler!›› dedi. ‹‹Beni neden deniyorsunuz?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁹Vergi öderken kullandığınız parayı gösterin bana!›› Ona bir dinar getirdiler.

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

²⁰İsa, ‹‹Bu resim, bu yazı kimin?›› diye sordu.

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²¹‹‹Sezarın›› dediler. O zaman İsa, ‹‹Öyleyse Sezarın hakkını Sezara, Tanrının hakkını Tanrıya verin›› dedi.

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²²Bu sözleri duyunca şaştılar, İsayı bırakıp gittiler.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²³Ölümden sonra diriliş olmadığını söyleyen Sadukiler, aynı gün İsaya gelip şunu sordular: ‹‹Öğretmenimiz, Musa şöyle buyurmuştur: ‹Eğer bir adam çocuk sahibi olmadan ölürse, kardeşi onun karısını alsın, soyunu sürdürsün.›

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²⁵Aramızda yedi kardeş vardı. İlki evlendi ve öldü. Çocuğu olmadığından karısını kardeşine bıraktı.

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁶İkincisi, üçüncüsü, yedincisine kadar hepsine aynı şey oldu.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁷Hepsinden sonra kadın da öldü.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁸Buna göre diriliş günü kadın bu yedi kardeşten hangisinin karısı olacak? Çünkü hepsi de onunla evlendi.››

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁹İsa onlara, ‹‹Siz Kutsal Yazıları ve Tanrının gücünü bilmediğiniz için yanılıyorsunuz›› diye karşılık verdi.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

³⁰‹‹Dirilişten sonra insanlar ne evlenir, ne de evlendirilir, gökteki melekler gibidirler.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

³¹Ölülerin dirilmesi konusuna gelince, Tanrının size bildirdiği şu sözü okumadınız mı?

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³²‹Ben İbrahimin Tanrısı, İshakın Tanrısı ve Yakupun Tanrısıyım› diyor. Tanrı ölülerin değil, dirilerin Tanrısıdır.››

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³³Bunları işiten halk, Onun öğretişine şaşıp kaldı.

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³⁴Ferisiler, İsanın Sadukileri susturduğunu duyunca bir araya toplandılar.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³⁵Onlardan biri, bir Kutsal Yasa uzmanı, İsayı denemek amacıyla Ona şunu sordu: ‹‹Öğretmenim, Kutsal Yasada en önemli buyruk hangisidir?››

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁷İsa ona şu karşılığı verdi: ‹‹ ‹Tanrın Rabbi bütün yüreğinle, bütün canınla ve bütün aklınla seveceksin.›

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁸İşte ilk ve en önemli buyruk budur.

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁹İlkine benzeyen ikinci buyruk da şudur: ‹Komşunu kendin gibi seveceksin.›

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

⁴⁰Kutsal Yasanın tümü ve peygamberlerin sözleri bu iki buyruğa dayanır.››

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

⁴¹Ferisiler toplu haldeyken İsa onlara şunu sordu: ‹‹Mesihle ilgili olarak ne düşünüyorsunuz? O kimin oğludur?›› Onlar da, ‹‹Davutun Oğlu›› dediler.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

⁴³İsa şöyle dedi: ‹‹O halde nasıl oluyor da Davut, Ruhtan esinlenerek Ondan ‹Rab› diye söz ediyor? Şöyle diyor Davut:

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴⁴‹Rab Rabbime dedi ki, Ben düşmanlarını Ayaklarının altına serinceye dek Sağımda otur.›

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴⁵Davut Ondan Rab diye söz ettiğine göre, O nasıl Davutun Oğlu olur?››

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴⁶İsa'ya hiç kimse karşılık veremedi. O günden sonra artık kimse de O'na bir şey sormaya cesaret edemedi.

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃