¹ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית יהוה ואת חומת ירושלם סביב׃

¹Solomon made affinity with Pharaoh king of Egypt, and took Pharaoh’s daughter, and brought her into the city of David, until he had made an end of building his own house, and the house of Yahweh, and the wall of Jerusalem all around.

²רק העם מזבחים בבמות כי לא נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם׃

²Only the people sacrificed in the high places, because there was no house built for the name of Yahweh until those days.

³ויאהב שלמה את יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר׃

³Solomon loved Yahweh, walking in the statutes of David his father: only he sacrificed and burnt incense in the high places.

⁴וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא׃

⁴The king went to Gibeon to sacrifice there; for that was the great high place. Solomon offered a thousand burnt offerings on that altar.

⁵בגבעון נראה יהוה אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך׃

⁵In Gibeon Yahweh appeared to Solomon in a dream by night; and God said, “Ask what I shall give you.”

⁶ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן ישב על כסאו כיום הזה׃

⁶Solomon said, “You have shown to your servant David my father great loving kindness, according as he walked before you in truth, and in righteousness, and in uprightness of heart with you. You have kept for him this great loving kindness, that you have given him a son to sit on his throne, as it is this day.

⁷ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃

⁷Now, Yahweh my God, you have made your servant king instead of David my father. I am but a little child. I don’t know how to go out or come in.

⁸ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב׃

⁸Your servant is in the midst of your people which you have chosen, a great people, that can’t be numbered nor counted for multitude.

⁹ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה׃

⁹Give your servant therefore an understanding heart to judge your people, that I may discern between good and evil; for who is able to judge this your great people?”

¹⁰וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה׃

¹⁰The speech pleased the Lord, that Solomon had asked this thing.

¹¹ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט׃

¹¹God said to him, “Because you have asked this thing, and have not asked for yourself long life, neither have asked riches for yourself, nor have asked the life of your enemies, but have asked for yourself understanding to discern justice;

¹²הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך׃

¹²behold, I have done according to your word. Behold, I have given you a wise and an understanding heart; so that there has been none like you before you, neither after you shall any arise like you.

¹³וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך׃

¹³I have also given you that which you have not asked, both riches and honor, so that there shall not be any among the kings like you, all your days.

¹⁴ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך׃

¹⁴If you will walk in my ways, to keep my statutes and my commandments, as your father David walked, then I will lengthen your days.”

¹⁵ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו׃

¹⁵Solomon awoke; and behold, it was a dream. Then he came to Jerusalem, and stood before the ark of the covenant of Yahweh, and offered up burnt offerings, offered peace offerings, and made a feast to all his servants.

¹⁶אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו׃

¹⁶Then two women who were prostitutes came to the king, and stood before him.

¹⁷ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית׃

¹⁷The one woman said, “Oh, my lord, I and this woman dwell in one house. I delivered a child with her in the house.

¹⁸ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית׃

¹⁸It happened the third day after I delivered, that this woman delivered also. We were together. There was no stranger with us in the house, just us two in the house.

¹⁹וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו׃

¹⁹This woman’s child died in the night, because she lay on it.

²⁰ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי׃

²⁰She arose at midnight, and took my son from beside me, while your handmaid slept, and laid it in her bosom, and laid her dead child in my bosom.

²¹ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי׃

²¹When I rose in the morning to nurse my child, behold, it was dead; but when I had looked at it in the morning, behold, it was not my son, whom I bore.”

²²ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך׃

²²The other woman said, “No; but the living is my son, and the dead is your son.” This said, “No; but the dead is your son, and the living is my son.” Thus they spoke before the king.

²³ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי׃

²³Then the king said, “The one says, ‘This is my son who lives, and your son is the dead;’ and the other says, ‘No; but your son is the dead one, and my son is the living one.’”

²⁴ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך׃

²⁴The king said, “Get me a sword.” They brought a sword before the king.

²⁵ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת׃

²⁵The king said, “Divide the living child in two, and give half to the one, and half to the other.”

²⁶ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו׃

²⁶Then the woman whose the living child was spoke to the king, for her heart yearned over her son, and she said, “Oh, my lord, give her the living child, and in no way kill it!” But the other said, “It shall be neither mine nor yours. Divide it.”

²⁷ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃

²⁷Then the king answered, “Give her the living child, and in no way kill it. She is its mother.”

²⁸וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט׃

²⁸All Israel heard of the judgment which the king had judged; and they feared the king: for they saw that the wisdom of God was in him, to do justice.