¹ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי׃

¹David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, “What have I done? What is my iniquity? What is my sin before your father, that he seeks my life?”

²ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃

²He said to him, “Far from it; you shall not die. Behold, my father does nothing either great or small, but that he discloses it to me; and why should my father hide this thing from me? It is not so.”

³וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃

³David swore moreover, and said, “Your father knows well that I have found favor in your eyes; and he says, ‘Don’t let Jonathan know this, lest he be grieved:’ but truly as Yahweh lives, and as your soul lives, there is but a step between me and death.”

⁴ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך׃

⁴Then Jonathan said to David, “Whatever your soul desires, I will even do it for you.”

⁵ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃

⁵David said to Jonathan, “Behold, tomorrow is the new moon, and I should not fail to dine with the king; but let me go, that I may hide myself in the field to the third day at evening.

⁶אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה׃

⁶If your father miss me at all, then say, ‘David earnestly asked leave of me that he might run to Bethlehem his city; for it is the yearly sacrifice there for all the family.’

⁷אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃

⁷If he says, ‘It is well;’ your servant shall have peace: but if he be angry, then know that evil is determined by him.

⁸ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃

⁸Therefore deal kindly with your servant; for you have brought your servant into a covenant of Yahweh with you: but if there is iniquity in me, kill me yourself; for why should you bring me to your father?”

⁹ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃

⁹Jonathan said, “Far be it from you; for if I should at all know that evil were determined by my father to come on you, then wouldn’t I tell you that?”

¹⁰ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה׃

¹⁰Then David said to Jonathan, “Who shall tell me if perchance your father answers you roughly?”

¹¹ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃

¹¹Jonathan said to David, “Come, and let us go out into the field.” They both went out into the field.

¹²ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך׃

¹²Jonathan said to David, “By Yahweh, the God of Israel, when I have sounded my father about this time tomorrow, or the third day, behold, if there is good toward David, shall I not then send to you, and disclose it to you?

¹³כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי׃

¹³Yahweh do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do you evil, if I don’t disclose it to you, and send you away, that you may go in peace: and Yahweh be with you, as he has been with my father.

¹⁴ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃

¹⁴You shall not only while yet I live show me the loving kindness of Yahweh, that I not die;

¹⁵ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה׃

¹⁵but also you shall not cut off your kindness from my house forever; no, not when Yahweh has cut off the enemies of David everyone from the surface of the earth.”

¹⁶ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃

¹⁶So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, “Yahweh will require it at the hand of David’s enemies.”

¹⁷ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו׃

¹⁷Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him; for he loved him as he loved his own soul.

¹⁸ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃

¹⁸Then Jonathan said to him, “Tomorrow is the new moon: and you will be missed, because your seat will be empty.

¹⁹ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃

¹⁹When you have stayed three days, you shall go down quickly, and come to the place where you hid yourself when this started, and shall remain by the stone Ezel.

²⁰ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה׃

²⁰I will shoot three arrows on its side, as though I shot at a mark.

²¹והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה׃

²¹Behold, I will send the boy, saying, ‘Go, find the arrows!’ If I tell the boy, ‘Behold, the arrows are on this side of you. Take them;’ then come; for there is peace to you and no hurt, as Yahweh lives.

²²ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃

²²But if I say this to the boy, ‘Behold, the arrows are beyond you;’ then go your way; for Yahweh has sent you away.

²³והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃

²³Concerning the matter which you and I have spoken of, behold, Yahweh is between you and me forever.”

²⁴ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול׃

²⁴So David hid himself in the field: and when the new moon had come, the king sat him down to eat food.

²⁵וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃

²⁵The king sat on his seat, as at other times, even on the seat by the wall; and Jonathan stood up, and Abner sat by Saul’s side: but David’s place was empty.

²⁶ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃

²⁶Nevertheless Saul didn’t say anything that day: for he thought, “Something has happened to him. He is not clean. Surely he is not clean.”

²⁷ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם׃

²⁷It happened on the next day after the new moon, the second day, that David’s place was empty. Saul said to Jonathan his son, “Why doesn’t the son of Jesse come to eat, neither yesterday, nor today?”

²⁸ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם׃

²⁸Jonathan answered Saul, “David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem.

²⁹ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך׃

²⁹He said, ‘Please let me go, for our family has a sacrifice in the city. My brother has commanded me to be there. Now, if I have found favor in your eyes, please let me go away and see my brothers.’ Therefore he has not come to the king’s table.”

³⁰ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃

³⁰Then Saul’s anger was kindled against Jonathan, and he said to him, “You son of a perverse rebellious woman, don’t I know that you have chosen the son of Jesse to your own shame, and to the shame of your mother’s nakedness?

³¹כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃

³¹For as long as the son of Jesse lives on the earth, you shall not be established, nor your kingdom. Therefore now send and bring him to me, for he shall surely die!”

³²ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃

³²Jonathan answered Saul his father, and said to him, “Why should he be put to death? What has he done?”

³³ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃

³³Saul cast his spear at him to strike him. By this Jonathan knew that his father was determined to put David to death.

³⁴ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃

³⁴So Jonathan arose from the table in fierce anger, and ate no food the second day of the month; for he was grieved for David, because his father had done him shame.

³⁵ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃

³⁵It happened in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little boy with him.

³⁶ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃

³⁶He said to his boy, “Run, find now the arrows which I shoot.” As the boy ran, he shot an arrow beyond him.

³⁷ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃

³⁷When the boy had come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the boy, and said, “Isn’t the arrow beyond you?”

³⁸ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃

³⁸Jonathan cried after the boy, “Go fast! Hurry! Don’t delay!” Jonathan’s boy gathered up the arrows, and came to his master.

³⁹והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃

³⁹But the boy didn’t know anything. Only Jonathan and David knew the matter.

⁴⁰ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃

⁴⁰Jonathan gave his weapons to his boy, and said to him, “Go, carry them to the city.”

⁴¹הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל׃

⁴¹As soon as the boy was gone, David arose out of the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times. They kissed one another, and wept one with another, and David wept the most.

⁴²ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃

⁴²Jonathan said to David, “Go in peace, because we have both sworn in the name of Yahweh, saying, ‘Yahweh shall be between me and you, and between my seed and your seed, forever.’” He arose and departed; and Jonathan went into the city.