1הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃
1Are we beginning again to commend ourselves? Or do we need, as do some, letters of commendation to you or from you?
2אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃
2You are our letter, written in our hearts, known and read by all men;
3כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃
3being revealed that you are a letter of Christ, served by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tablets of stone, but in tablets that are hearts of flesh.
4וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃
4Such confidence we have through Christ toward God;
5יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃
5not that we are sufficient of ourselves, to account anything as from ourselves; but our sufficiency is from God;
6אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃
6who also made us sufficient as servants of a new covenant; not of the letter, but of the Spirit. For the letter kills, but the Spirit gives life.
7ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃
7But if the service of death, written engraved on stones, came with glory, so that the children of Israel could not look steadfastly on the face of Moses for the glory of his face; which was passing away:
8כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃
8won’t service of the Spirit be with much more glory?
9כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃
9For if the service of condemnation has glory, the service of righteousness exceeds much more in glory.
10כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃
10For most certainly that which has been made glorious has not been made glorious in this respect, by reason of the glory that surpasses.
11כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃
11For if that which passes away was with glory, much more that which remains is in glory.
12על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃
12Having therefore such a hope, we use great boldness of speech,
13ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃
13and not as Moses, who put a veil on his face, that the children of Israel wouldn’t look steadfastly on the end of that which was passing away.
14אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃
14But their minds were hardened, for until this very day at the reading of the old covenant the same veil remains, because in Christ it passes away.
15אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃
15But to this day, when Moses is read, a veil lies on their heart.
16וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃
16But whenever one turns to the Lord, the veil is taken away.
17והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃
17Now the Lord is the Spirit and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.
18ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃
18But we all, with unveiled face beholding as in a mirror the glory of the Lord, are transformed into the same image from glory to glory, even as from the Lord, the Spirit.