¹ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים׃

¹Now there cried a certain woman of the wives of the sons of the prophets to Elisha, saying, “Your servant my husband is dead. You know that your servant feared Yahweh. Now the creditor has come to take for himself my two children to be slaves.”

²ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן׃

²Elisha said to her, “What shall I do for you? Tell me: what do you have in the house?” She said, “Your handmaid has nothing in the house, except a pot of oil.”

³ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי כלים רקים אל תמעיטי׃

³Then he said, “Go, borrow containers from of all your neighbors, even empty containers. Don’t borrow just a few.

⁴ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי׃

⁴You shall go in, and shut the door on you and on your sons, and pour out into all those containers; and you shall set aside that which is full.”

⁵ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת׃

⁵So she went from him, and shut the door on her and on her sons; they brought the containers to her, and she poured out.

⁶ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃

⁶It happened, when the containers were full, that she said to her son, “Bring me another container.” He said to her, “There isn’t another container.” The oil stopped flowing.

⁷ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר׃

⁷Then she came and told the man of God. He said, “Go, sell the oil, and pay your debt; and you and your sons live on the rest.”

⁸ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם׃

⁸It fell on a day, that Elisha passed to Shunem, where there was a prominent woman; and she persuaded him to eat bread. So it was, that as often as he passed by, he turned in there to eat bread.

⁹ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד׃

⁹She said to her husband, “See now, I perceive that this is a holy man of God, that passes by us continually.

¹⁰נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה׃

¹⁰Please let us make a little room on the wall. Let us set for him there a bed, a table, a chair, and a lamp stand. It shall be, when he comes to us, that he shall turn in there.”

¹¹ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה׃

¹¹One day he came there, and he turned into the room and lay there.

¹²ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו׃

¹²He said to Gehazi his servant, “Call this Shunammite.” When he had called her, she stood before him.

¹³ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת׃

¹³He said to him, “Say now to her, ‘Behold, you have cared for us with all this care. What is to be done for you? Would you like to be spoken for to the king, or to the captain of the army?’” She answered, “I dwell among my own people.”

¹⁴ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן׃

¹⁴He said, “What then is to be done for her?” Gehazi answered, “Most certainly she has no son, and her husband is old.”

¹⁵ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח׃

¹⁵He said, “Call her.” When he had called her, she stood in the door.

¹⁶ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך׃

¹⁶He said, “At this season, when the time comes around, you will embrace a son.” She said, “No, my lord, you man of God, do not lie to your handmaid.”

¹⁷ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע׃

¹⁷The woman conceived, and bore a son at that season, when the time came around, as Elisha had said to her.

¹⁸ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים׃

¹⁸When the child was grown, it happened one day that he went out to his father to the reapers.

¹⁹ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו׃

¹⁹He said to his father, “My head! My head!” He said to his servant, “Carry him to his mother.”

²⁰וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת׃

²⁰When he had taken him, and brought him to his mother, he sat on her knees until noon, and then died.

²¹ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא׃

²¹She went up and laid him on the bed of the man of God, and shut the door on him, and went out.

²²ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה׃

²²She called to her husband, and said, “Please send me one of the servants, and one of the donkeys, that I may run to the man of God, and come again.”

²³ויאמר מדוע אתי הלכתי אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום׃

²³He said, “Why would you want go to him today? It is neither new moon nor Sabbath.” She said, “It’s alright.”

²⁴ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך׃

²⁴Then she saddled a donkey, and said to her servant, “Drive, and go forward! Don’t slow down for me, unless I ask you to.”

²⁵ותלך ותבוא אל איש האלהים אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז׃

²⁵So she went, and came to the man of God to Mount Carmel. It happened, when the man of God saw her afar off, that he said to Gehazi his servant, “Behold, there is the Shunammite.

²⁶עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום׃

²⁶Please run now to meet her, and ask her, ‘Is it well with you? Is it well with your husband? Is it well with the child?’” She answered, “It is well.”

²⁷ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי׃

²⁷When she came to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said, “Leave her alone; for her soul is troubled within her; and Yahweh has hidden it from me, and has not told me.”

²⁸ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי׃

²⁸Then she said, “Did I desire a son of my lord? Didn’t I say, Do not deceive me?”

²⁹ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער׃

²⁹Then he said to Gehazi, “Tuck your cloak into your belt, take my staff in your hand, and go your way. If you meet any man, don’t greet him; and if anyone greets you, don’t answer him again. Then lay my staff on the face of the child.”

³⁰ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה׃

³⁰The mother of the child said, “As Yahweh lives, and as your soul lives, I will not leave you.” He arose, and followed her.

³¹וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער׃

³¹Gehazi passed on before them, and laid the staff on the face of the child; but there was neither voice, nor hearing. Therefore he returned to meet him, and told him, saying, “The child has not awakened.”

³²ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו׃

³²When Elisha had come into the house, behold, the child was dead, and laid on his bed.

³³ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה׃

³³He went in therefore, and shut the door on them both, and prayed to Yahweh.

³⁴ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד׃

³⁴He went up, and lay on the child, and put his mouth on his mouth, and his eyes on his eyes, and his hands on his hands. He stretched himself on him; and the flesh of the child grew warm.

³⁵וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו׃

³⁵Then he returned, and walked in the house once back and forth; and went up, and stretched himself on him. Then the child sneezed seven times, and the child opened his eyes.

³⁶ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך׃

³⁶He called Gehazi, and said, “Call this Shunammite!” So he called her. When she had come in to him, he said, “Take up your son.”

³⁷ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא׃

³⁷Then she went in, and fell at his feet, and bowed herself to the ground; and she took up her son, and went out.

³⁸ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים׃

³⁸Elisha came again to Gilgal. There was a famine in the land; and the sons of the prophets were sitting before him; and he said to his servant, “Set on the great pot, and boil stew for the sons of the prophets.”

³⁹ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו׃

³⁹One went out into the field to gather herbs, and found a wild vine, and gathered of it wild gourds his lap full, and came and shred them into the pot of stew; for they didn’t recognize them.

⁴⁰ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל׃

⁴⁰So they poured out for the men to eat. It happened, as they were eating of the stew, that they cried out, and said, “Man of God, there is death in the pot!” They could not eat of it.

⁴¹ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר׃

⁴¹But he said, “Then bring meal.” He cast it into the pot; and he said, “Pour out for the people, that they may eat.” There was no harm in the pot.

⁴²ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו׃

⁴²A man from Baal Shalishah came, and brought the man of God bread of the first fruits, twenty loaves of barley, and fresh ears of grain in his sack. He said, “Give to the people, that they may eat.”

⁴³ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר יהוה אכל והותר׃

⁴³His servant said, “What, should I set this before a hundred men?” But he said, “Give the people, that they may eat; for thus says Yahweh, ‘They will eat, and will have some left over.’”

⁴⁴ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה׃

⁴⁴So he set it before them, and they ate, and left some of it, according to the word of Yahweh.