¹ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃

¹Yahweh visited Sarah as he had said, and Yahweh did to Sarah as he had spoken.

²ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים׃

²Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him.

³ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק׃

³Abraham called his son who was born to him, whom Sarah bore to him, Isaac. Isaac means “He laughs.”

⁴וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃

⁴Abraham circumcised his son, Isaac, when he was eight days old, as God had commanded him.

⁵ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃

⁵Abraham was one hundred years old when his son, Isaac, was born to him.

⁶ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי׃

⁶Sarah said, “God has made me laugh. Everyone who hears will laugh with me.”

⁷ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו׃

⁷She said, “Who would have said to Abraham, that Sarah would nurse children? For I have borne him a son in his old age.”

⁸ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק׃

⁸The child grew, and was weaned. Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned.

⁹ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק׃

⁹Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne to Abraham, mocking.

¹⁰ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק׃

¹⁰Therefore she said to Abraham, “Cast out this handmaid and her son! For the son of this handmaid will not be heir with my son, Isaac.”

¹¹וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃

¹¹The thing was very grievous in Abraham’s sight on account of his son.

¹²ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃

¹²God said to Abraham, “Don’t let it be grievous in your sight because of the boy, and because of your handmaid. In all that Sarah says to you, listen to her voice. For from Isaac will your seed be called.

¹³וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃

¹³I will also make a nation of the son of the handmaid, because he is your seed.”

¹⁴וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃

¹⁴Abraham rose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it to Hagar, putting it on her shoulder; and gave her the child, and sent her away. She departed, and wandered in the wilderness of Beersheba.

¹⁵ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם׃

¹⁵The water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs.

¹⁶ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך׃

¹⁶She went and sat down opposite him, a good way off, about a bow shot away. For she said, “Don’t let me see the death of the child.” She sat over against him, and lifted up her voice, and wept.

¹⁷וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם׃

¹⁷God heard the voice of the boy. The angel of God called to Hagar out of the sky, and said to her, “What ails you, Hagar? Don’t be afraid. For God has heard the voice of the boy where he is.

¹⁸קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו׃

¹⁸Get up, lift up the boy, and hold him in your hand. For I will make him a great nation.”

¹⁹ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער׃

¹⁹God opened her eyes, and she saw a well of water. She went, filled the bottle with water, and gave the boy drink.

²⁰ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃

²⁰God was with the boy, and he grew. He lived in the wilderness, and became, as he grew up, an archer.

²¹וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים׃

²¹He lived in the wilderness of Paran. His mother took a wife for him out of the land of Egypt.

²²ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה׃

²²It happened at that time, that Abimelech and Phicol the captain of his army spoke to Abraham, saying, “God is with you in all that you do.

²³ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה׃

²³Now, therefore, swear to me here by God that you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son. But according to the kindness that I have done to you, you shall do to me, and to the land in which you have lived as a foreigner.”

²⁴ויאמר אברהם אנכי אשבע׃

²⁴Abraham said, “I will swear.”

²⁵והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃

²⁵Abraham complained to Abimelech because of a water well, which Abimelech’s servants had violently taken away.

²⁶ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃

²⁶Abimelech said, “I don’t know who has done this thing. You didn’t tell me, neither did I hear of it, until today.”

²⁷ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃

²⁷Abraham took sheep and cattle, and gave them to Abimelech. Those two made a covenant.

²⁸ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן׃

²⁸Abraham set seven ewe lambs of the flock by themselves.

²⁹ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃

²⁹Abimelech said to Abraham, “What do these seven ewe lambs which you have set by themselves mean?”

³⁰ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת׃

³⁰He said, “You shall take these seven ewe lambs from my hand, that it may be a witness to me, that I have dug this well.”

³¹על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃

³¹Therefore he called that place Beersheba, Beersheba can mean “well of the oath” or “well of seven.” because they both swore there.

³²ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים׃

³²So they made a covenant at Beersheba. Abimelech rose up with Phicol, the captain of his army, and they returned into the land of the Philistines.

³³ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם׃

³³Abraham planted a tamarisk tree in Beersheba, and called there on the name of Yahweh, the Everlasting God.

³⁴ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃

³⁴Abraham lived as a foreigner in the land of the Philistines many days.