¹על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃

¹Therefore leaving the teaching of the first principles of Christ, let us press on to perfection—not laying again a foundation of repentance from dead works, of faith toward God,

²ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃

²of the teaching of baptisms, of laying on of hands, of resurrection of the dead, and of eternal judgment.

³ואת זאת נעשה אם יתן האל׃

³This will we do, if God permits.

⁴כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃

⁴For concerning those who were once enlightened and tasted of the heavenly gift, and were made partakers of the Holy Spirit,

⁵וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃

⁵and tasted the good word of God, and the powers of the age to come,

⁶נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃

⁶and then fell away, it is impossible to renew them again to repentance; seeing they crucify the Son of God for themselves again, and put him to open shame.

⁷כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃

⁷For the land which has drunk the rain that comes often on it, and brings forth a crop suitable for them for whose sake it is also tilled, receives blessing from God;

⁸ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃

⁸but if it bears thorns and thistles, it is rejected and near being cursed, whose end is to be burned.

⁹אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃

⁹But, beloved, we are persuaded of better things for you, and things that accompany salvation, even though we speak like this.

¹⁰כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃

¹⁰For God is not unrighteous, so as to forget your work and the labor of love which you showed toward his name, in that you served the saints, and still do serve them.

¹¹אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃

¹¹We desire that each one of you may show the same diligence to the fullness of hope even to the end,

¹²שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃

¹²that you won’t be sluggish, but imitators of those who through faith and patience inherited the promises.

¹³כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃

¹³For when God made a promise to Abraham, since he could swear by none greater, he swore by himself,

¹⁴ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃

¹⁴saying, “Surely blessing I will bless you, and multiplying I will multiply you.” Genesis 22:17

¹⁵ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃

¹⁵Thus, having patiently endured, he obtained the promise.

¹⁶בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃

¹⁶For men indeed swear by a greater one, and in every dispute of theirs the oath is final for confirmation.

¹⁷על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃

¹⁷In this way God, being determined to show more abundantly to the heirs of the promise the immutability of his counsel, interposed with an oath;

¹⁸למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃

¹⁸that by two immutable things, in which it is impossible for God to lie, we may have a strong encouragement, who have fled for refuge to take hold of the hope set before us.

¹⁹אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃

¹⁹This hope we have as an anchor of the soul, a hope both sure and steadfast and entering into that which is within the veil;

²⁰אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק׃

²⁰where as a forerunner Jesus entered for us, having become a high priest forever after the order of Melchizedek.