¹אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות׃

¹The word of Yahweh that came to Jeremiah concerning the drought.

²אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃

²Judah mourns, and its gates languish, they sit in black on the ground; and the cry of Jerusalem is gone up.

³ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃

³Their nobles send their little ones to the waters: they come to the cisterns, and find no water; they return with their vessels empty; they are disappointed and confounded, and cover their heads.

⁴בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם׃

⁴Because of the ground which is cracked, because no rain has been in the land, the plowmen are disappointed, they cover their heads.

⁵כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא׃

⁵Yes, the hind also in the field calves, and forsakes her young, because there is no grass.

⁶ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב׃

⁶The wild donkeys stand on the bare heights, they pant for air like jackals; their eyes fail, because there is no herbage.

⁷אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו׃

⁷Though our iniquities testify against us, work for your name’s sake, Yahweh; for our backslidings are many; we have sinned against you.

⁸מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון׃

⁸You hope of Israel, its Savior in the time of trouble, why should you be as a foreigner in the land, and as a wayfaring man who turns aside to stay for a night?

⁹למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו׃

⁹Why should you be like a scared man, as a mighty man who can’t save? Yet you, Yahweh, are in the midst of us, and we are called by your name; don’t leave us.

¹⁰כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃

¹⁰Thus says Yahweh to this people, Even so have they loved to wander; they have not refrained their feet: therefore Yahweh does not accept them; now he will remember their iniquity, and visit their sins.

¹¹ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה׃

¹¹Yahweh said to me, Don’t pray for this people for their good.

¹²כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם׃

¹²When they fast, I will not hear their cry; and when they offer burnt offering and meal offering, I will not accept them; but I will consume them by the sword, and by the famine, and by the pestilence.

¹³ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה׃

¹³Then I said, Ah, Lord Yahweh! behold, the prophets tell them, You shall not see the sword, neither shall you have famine; but I will give you assured peace in this place.

¹⁴ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם׃

¹⁴Then Yahweh said to me, The prophets prophesy lies in my name; I didn’t send them, neither have I commanded them, neither spoke I to them: they prophesy to you a lying vision, and divination, and a thing of nothing, and the deceit of their own heart.

¹⁵לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה׃

¹⁵Therefore thus says Yahweh concerning the prophets who prophesy in my name, and I didn’t send them, yet they say, Sword and famine shall not be in this land: By sword and famine shall those prophets be consumed.

¹⁶והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם׃

¹⁶The people to whom they prophesy shall be cast out in the streets of Jerusalem because of the famine and the sword; and they shall have none to bury them—them, their wives, nor their sons, nor their daughters: for I will pour their wickedness on them.

¹⁷ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד׃

¹⁷You shall say this word to them, Let my eyes run down with tears night and day, and let them not cease; for the virgin daughter of my people is broken with a great breach, with a very grievous wound.

¹⁸אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו׃

¹⁸If I go forth into the field, then, behold, the slain with the sword! and if I enter into the city, then, behold, those who are sick with famine! for both the prophet and the priest go about in the land, and have no knowledge.

¹⁹המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃

¹⁹Have you utterly rejected Judah? has your soul loathed Zion? why have you struck us, and there is no healing for us? We looked for peace, but no good came; and for a time of healing, and behold, dismay!

²⁰ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך׃

²⁰We acknowledge, Yahweh, our wickedness, and the iniquity of our fathers; for we have sinned against you.

²¹אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו׃

²¹Do not abhor us, for your name’s sake; do not disgrace the throne of your glory: remember, don’t break your covenant with us.

²²היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה׃

²²Are there any among the vanities of the nations that can cause rain? or can the sky give showers? Aren’t you he, Yahweh our God? therefore we will wait for you; for you have made all these things.