¹ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

¹“But now those who are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to put with my sheep dogs.

²גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

²Of what use is the strength of their hands to me, men in whom ripe age has perished?

³בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

³They are gaunt from lack and famine. They gnaw the dry ground, in the gloom of waste and desolation.

⁴הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

⁴They pluck salt herbs by the bushes. The roots of the broom are their food.

⁵מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

⁵They are driven out from the midst of men. They cry after them as after a thief;

⁶בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

⁶So that they dwell in frightful valleys, and in holes of the earth and of the rocks.

⁷בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

⁷Among the bushes they bray; and under the nettles they are gathered together.

⁸בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

⁸They are children of fools, yes, children of base men. They were flogged out of the land.

⁹ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

⁹“Now I have become their song. Yes, I am a byword to them.

¹⁰תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

¹⁰They abhor me, they stand aloof from me, and don’t hesitate to spit in my face.

¹¹כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

¹¹For he has untied his cord, and afflicted me; and they have thrown off restraint before me.

¹²על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

¹²On my right hand rise the rabble. They thrust aside my feet, They cast up against me their ways of destruction.

¹³נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

¹³They mar my path, They set forward my calamity, without anyone’s help.

¹⁴כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

¹⁴As through a wide breach they come, in the midst of the ruin they roll themselves in.

¹⁵ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

¹⁵Terrors have turned on me. They chase my honor as the wind. My welfare has passed away as a cloud.

¹⁶ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

¹⁶“Now my soul is poured out within me. Days of affliction have taken hold on me.

¹⁷לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

¹⁷In the night season my bones are pierced in me, and the pains that gnaw me take no rest.

¹⁸ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

¹⁸By great force is my garment disfigured. It binds me about as the collar of my coat.

¹⁹הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

¹⁹He has cast me into the mire. I have become like dust and ashes.

²⁰אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

²⁰I cry to you, and you do not answer me. I stand up, and you gaze at me.

²¹תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

²¹You have turned to be cruel to me. With the might of your hand you persecute me.

²²תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

²²You lift me up to the wind, and drive me with it. You dissolve me in the storm.

²³כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

²³For I know that you will bring me to death, To the house appointed for all living.

²⁴אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

²⁴“However doesn’t one stretch out a hand in his fall? Or in his calamity therefore cry for help?

²⁵אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

²⁵Didn’t I weep for him who was in trouble? Wasn’t my soul grieved for the needy?

²⁶כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

²⁶When I looked for good, then evil came; When I waited for light, there came darkness.

²⁷מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

²⁷My heart is troubled, and doesn’t rest. Days of affliction have come on me.

²⁸קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

²⁸I go mourning without the sun. I stand up in the assembly, and cry for help.

²⁹אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

²⁹I am a brother to jackals, and a companion to ostriches.

³⁰עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

³⁰My skin grows black and peels from me. My bones are burned with heat.

³¹ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

³¹Therefore my harp has turned to mourning, and my pipe into the voice of those who weep.