1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
1Now all the tax collectors and sinners were coming close to him to hear him.
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃
2The Pharisees and the scribes murmured, saying, “This man welcomes sinners, and eats with them.”
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
3He told them this parable.
4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃
4 “Which of you men, if you had one hundred sheep, and lost one of them, wouldn’t leave the ninety-nine in the wilderness, and go after the one that was lost, until he found it?
5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃
5 When he has found it, he carries it on his shoulders, rejoicing.
6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃
6 When he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, ‘Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost!’
7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃
7 I tell you that even so there will be more joy in heaven over one sinner who repents, than over ninety-nine righteous people who need no repentance.
8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃
8 Or what woman, if she had ten drachma A drachma coin was worth about 2 days wages for an agricultural laborer. coins, if she lost one drachma coin, wouldn’t light a lamp, sweep the house, and seek diligently until she found it?
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
9 When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, ‘Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost.’
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃
10 Even so, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner repenting.”
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
11He said, “A certain man had two sons.
12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃
12 The younger of them said to his father, ‘Father, give me my share of your property.’ He divided his livelihood between them.
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
13 Not many days after, the younger son gathered all of this together and traveled into a far country. There he wasted his property with riotous living.
14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃
14 When he had spent all of it, there arose a severe famine in that country, and he began to be in need.
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃
15 He went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed pigs.
16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
16 He wanted to fill his belly with the husks that the pigs ate, but no one gave him any.
17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
17 But when he came to himself he said, ‘How many hired servants of my father’s have bread enough to spare, and I’m dying with hunger!
18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
18 I will get up and go to my father, and will tell him, “Father, I have sinned against heaven, and in your sight.
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃
19 I am no more worthy to be called your son. Make me as one of your hired servants.”’
20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃
20 “He arose, and came to his father. But while he was still far off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
21 The son said to him, ‘Father, I have sinned against heaven, and in your sight. I am no longer worthy to be called your son.’
22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃
22 “But the father said to his servants, ‘Bring out the best robe, and put it on him. Put a ring on his hand, and shoes on his feet.
23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
23 Bring the fattened calf, kill it, and let us eat, and celebrate;
24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
24 for this, my son, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.’ They began to celebrate.
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
25 “Now his elder son was in the field. As he came near to the house, he heard music and dancing.
26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃
26 He called one of the servants to him, and asked what was going on.
27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃
27 He said to him, ‘Your brother has come, and your father has killed the fattened calf, because he has received him back safe and healthy.’
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃
28 But he was angry, and would not go in. Therefore his father came out, and begged him.
29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃
29 But he answered his father, ‘Behold, these many years I have served you, and I never disobeyed a commandment of yours, but you never gave me a goat, that I might celebrate with my friends.
30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃
30 But when this, your son, came, who has devoured your living with prostitutes, you killed the fattened calf for him.’
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃
31 “He said to him, ‘Son, you are always with me, and all that is mine is yours.
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃
32 But it was appropriate to celebrate and be glad, for this, your brother, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.’”