¹ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃

¹Now it happened on the second Sabbath after the first, that he was going through the grain fields. His disciples plucked the heads of grain, and ate, rubbing them in their hands.

²ויש מן הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃

²But some of the Pharisees said to them, “Why do you do that which is not lawful to do on the Sabbath day?”

³ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃

³Jesus, answering them, said, “Haven’t you read what David did when he was hungry, he, and those who were with him;

⁴כאשר בא אל בית האלהים ויקח את לחם הפנים ויאכל וגם נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם לכהנים לבדם׃

⁴ how he entered into God’s house, and took and ate the show bread, and gave also to those who were with him, which is not lawful to eat except for the priests alone?”

⁵ויאמר אליהם בן האדם גם אדון השבת הוא׃

⁵He said to them, “The Son of Man is lord of the Sabbath.”

⁶ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃

⁶It also happened on another Sabbath that he entered into the synagogue and taught. There was a man there, and his right hand was withered.

⁷ויארבו לו הסופרים והפרושים לראות אם ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

⁷The scribes and the Pharisees watched him, to see whether he would heal on the Sabbath, that they might find an accusation against him.

⁸והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃

⁸But he knew their thoughts; and he said to the man who had the withered hand, “Rise up, and stand in the middle.” He arose and stood.

⁹ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם לאבד׃

⁹Then Jesus said to them, “I will ask you something: Is it lawful on the Sabbath to do good, or to do harm? To save a life, or to kill?”

¹⁰ויבט סביב אל כלם ויאמר לאיש פשט את ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃

¹⁰He looked around at them all, and said to the man, “Stretch out your hand.” He did, and his hand was restored as sound as the other.

¹¹והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה לעשות לישוע׃

¹¹But they were filled with rage, and talked with one another about what they might do to Jesus.

¹²ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים׃

¹²It happened in these days, that he went out to the mountain to pray, and he continued all night in prayer to God.

¹³ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃

¹³When it was day, he called his disciples, and from them he chose twelve, whom he also named apostles:

¹⁴את שמעון אשר גם קראו פטרוס ואת אנדרי אחיו את יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר תלמי׃

¹⁴Simon, whom he also named Peter; Andrew, his brother; James; John; Philip; Bartholomew;

¹⁵את מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת שמעון המכנה הקנא׃

¹⁵Matthew; Thomas; James, the son of Alphaeus; Simon, who was called the Zealot;

¹⁶את יהודה בן יעקב ואת יהודה איש קריות אשר גם היה למוסר׃

¹⁶Judas the son of James; and Judas Iscariot, who also became a traitor.

¹⁷וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל יהודה וירושלים ומחוף ים צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃

¹⁷He came down with them, and stood on a level place, with a crowd of his disciples, and a great number of the people from all Judea and Jerusalem, and the sea coast of Tyre and Sidon, who came to hear him and to be healed of their diseases;

¹⁸וגם הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃

¹⁸as well as those who were troubled by unclean spirits, and they were being healed.

¹⁹וכל ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את כלם׃

¹⁹All the multitude sought to touch him, for power came out from him and healed them all.

²⁰והוא נשא את עיניו אל תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי לכם מלכות האלהים׃

²⁰He lifted up his eyes to his disciples, and said, “Blessed are you who are poor, for yours is the Kingdom of God.

²¹אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃

²¹ Blessed are you who hunger now, for you will be filled. Blessed are you who weep now, for you will laugh.

²²אשריכם אם ישנאו אתכם האנשים ואם ינדו אתכם וחרפו והדיחו את שמכם כשם רע בעבור בן האדם׃

²² Blessed are you when men shall hate you, and when they shall exclude and mock you, and throw out your name as evil, for the Son of Man’s sake.

²³שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבתיהם לנביאים׃

²³ Rejoice in that day, and leap for joy, for behold, your reward is great in heaven, for their fathers did the same thing to the prophets.

²⁴אך אוי לכם העשירים כי כבר לקחתם את נחמתכם׃

²⁴ “But woe to you who are rich! For you have received your consolation.

²⁵אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃

²⁵ Woe to you, you who are full now, for you will be hungry. Woe to you who laugh now, for you will mourn and weep.

²⁶אוי לכם אם כל האנשים משבחים אתכם כי כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃

²⁶ Woe, TR adds “to you” when TR adds “all” men speak well of you, for their fathers did the same thing to the false prophets.

²⁷אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את איביכם היטיבו לשנאיכם׃

²⁷ “But I tell you who hear: love your enemies, do good to those who hate you,

²⁸ברכו את מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃

²⁸ bless those who curse you, and pray for those who mistreat you.

²⁹המכה אתך על הלחי הטה לו גם את האחרת והלקח את מעילך אל תמנע ממנו גם את כתנתך׃

²⁹ To him who strikes you on the cheek, offer also the other; and from him who takes away your cloak, don’t withhold your coat also.

³⁰וכל השאל ממך תן לו והלקח את אשר לך אל תשאל מאתו׃

³⁰ Give to everyone who asks you, and don’t ask him who takes away your goods to give them back again.

³¹וכאשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם כן תעשו להם גם אתם׃

³¹ “As you would like people to do to you, do exactly so to them.

³²ואם תאהבו את אהביכם מה הוא חסדכם כי גם החטאים אהבים את אהביהם׃

³² If you love those who love you, what credit is that to you? For even sinners love those who love them.

³³ואם תיטיבו למטיביכם מה הוא חסדכם גם החטאים יעשו כן׃

³³ If you do good to those who do good to you, what credit is that to you? For even sinners do the same.

³⁴ואם תלוו את האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה הוא חסדכם גם החטאים מלוים את החטאים למען יושב להם בשוה׃

³⁴ If you lend to those from whom you hope to receive, what credit is that to you? Even sinners lend to sinners, to receive back as much.

³⁵אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים׃

³⁵ But love your enemies, and do good, and lend, expecting nothing back; and your reward will be great, and you will be children of the Most High; for he is kind toward the unthankful and evil.

³⁶לכן היו רחמנים כאשר גם אביכם רחום הוא׃

³⁶ Therefore be merciful, even as your Father is also merciful.

³⁷ואל תשפטו ולא תשפטו אל תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃

³⁷ Don’t judge, and you won’t be judged. Don’t condemn, and you won’t be condemned. Set free, and you will be set free.

³⁸תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃

³⁸ “Give, and it will be given to you: good measure, pressed down, shaken together, and running over, will be given to you. literally, into your bosom. For with the same measure you measure it will be measured back to you.”

³⁹וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את העור הלא יפלו שניהם אל הפחת׃

³⁹He spoke a parable to them. “Can the blind guide the blind? Won’t they both fall into a pit?

⁴⁰אין תלמיד נעלה על רבו ודי לכל תלמיד שלם להיות כרבו׃

⁴⁰ A disciple is not above his teacher, but everyone when he is fully trained will be like his teacher.

⁴¹ולמה זה אתה ראה את הקסם אשר בעין אחיך ואת הקורה בעינך לא תביט׃

⁴¹ Why do you see the speck of chaff that is in your brother’s eye, but don’t consider the beam that is in your own eye?

⁴²ואיך תאמר אל אחיך אחי הניחה לי ואסירה את הקסם אשר בעינך ואינך ראה את הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את הקסם אשר בעין אחיך׃

⁴² Or how can you tell your brother, ‘Brother, let me remove the speck of chaff that is in your eye,’ when you yourself don’t see the beam that is in your own eye? You hypocrite! First remove the beam from your own eye, and then you can see clearly to remove the speck of chaff that is in your brother’s eye.

⁴³כי עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃

⁴³ For there is no good tree that brings forth rotten fruit; nor again a rotten tree that brings forth good fruit.

⁴⁴כי כל עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן הקצים אף אין בצרים ענב מן הסנה׃

⁴⁴ For each tree is known by its own fruit. For people don’t gather figs from thorns, nor do they gather grapes from a bramble bush.

⁴⁵האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את הרע כי משפעת הלב ימלל פיהו׃

⁴⁵ The good man out of the good treasure of his heart brings out that which is good, and the evil man out of the evil treasure of his heart brings out that which is evil, for out of the abundance of the heart, his mouth speaks.

⁴⁶ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר אני אמר׃

⁴⁶ “Why do you call me, ‘Lord, Lord,’ and don’t do the things which I say?

⁴⁷כל הבא אלי ושומע את דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃

⁴⁷ Everyone who comes to me, and hears my words, and does them, I will show you who he is like.

⁴⁸דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו׃

⁴⁸ He is like a man building a house, who dug and went deep, and laid a foundation on the rock. When a flood arose, the stream broke against that house, and could not shake it, because it was founded on the rock.

⁴⁹ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על הקרקע בלי יסוד ויפרץ בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃

⁴⁹ But he who hears, and doesn’t do, is like a man who built a house on the earth without a foundation, against which the stream broke, and immediately it fell, and the ruin of that house was great.”