¹ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃

¹When they drew near to Jerusalem, to Bethsphage TR & NU read “Bethphage” instead of “Bethsphage” and Bethany, at the Mount of Olives, he sent two of his disciples,

²ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃

²and said to them, “Go your way into the village that is opposite you. Immediately as you enter into it, you will find a young donkey tied, on which no one has sat. Untie him, and bring him.

³וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃

³ If anyone asks you, ‘Why are you doing this?’ say, ‘The Lord needs him;’ and immediately he will send him back here.”

⁴וילכו וימצאו העיר אסור אל השער בחוץ על אם הדרך ויתירוהו׃

⁴They went away, and found a young donkey tied at the door outside in the open street, and they untied him.

⁵ואנשים מן העמדים שם אמרו אליהם מה זאת תעשו להתיר את העיר׃

⁵Some of those who stood there asked them, “What are you doing, untying the young donkey?”

⁶ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם׃

⁶They said to them just as Jesus had said, and they let them go.

⁷ויביאו את העיר אל ישוע וישליכו עליו את בגדיהם וישב עליו׃

⁷They brought the young donkey to Jesus, and threw their garments on it, and Jesus sat on it.

⁸ורבים פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים וישטחו על הדרך׃

⁸Many spread their garments on the way, and others were cutting down branches from the trees, and spreading them on the road.

⁹וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה׃

⁹Those who went in front, and those who followed, cried out, “Hosanna “Hosanna” means “save us” or “help us, we pray.” ! Blessed is he who comes in the name of the Lord! Psalm 118:25-26

¹⁰ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע נא במרומים׃

¹⁰Blessed is the kingdom of our father David that is coming in the name of the Lord! Hosanna in the highest!”

¹¹ויבא ישוע ירושלים ואל בית המקדש וירא ויתבונן על הכל והיום רפה לערוב ויצא אל בית היני עם שנים העשר׃

¹¹Jesus entered into the temple in Jerusalem. When he had looked around at everything, it being now evening, he went out to Bethany with the twelve.

¹²ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃

¹²The next day, when they had come out from Bethany, he was hungry.

¹³וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃

¹³Seeing a fig tree afar off having leaves, he came to see if perhaps he might find anything on it. When he came to it, he found nothing but leaves, for it was not the season for figs.

¹⁴ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃

¹⁴Jesus told it, “May no one ever eat fruit from you again!” and his disciples heard it.

¹⁵ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃

¹⁵They came to Jerusalem, and Jesus entered into the temple, and began to throw out those who sold and those who bought in the temple, and overthrew the tables of the money changers, and the seats of those who sold the doves.

¹⁶ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃

¹⁶He would not allow anyone to carry a container through the temple.

¹⁷וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃

¹⁷He taught, saying to them, “Isn’t it written, ‘My house will be called a house of prayer for all the nations?’ Isaiah 56:7 But you have made it a den of robbers!” Jeremiah 7:11

¹⁸וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃

¹⁸The chief priests and the scribes heard it, and sought how they might destroy him. For they feared him, because all the multitude was astonished at his teaching.

¹⁹ויהי בערב ויצא אל מחוץ לעיר׃

¹⁹When evening came, he went out of the city.

²⁰ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה׃

²⁰As they passed by in the morning, they saw the fig tree withered away from the roots.

²¹ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃

²¹Peter, remembering, said to him, “Rabbi, look! The fig tree which you cursed has withered away.”

²²ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃

²²Jesus answered them, “Have faith in God.

²³כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃

²³ For most certainly I tell you, whoever may tell this mountain, ‘Be taken up and cast into the sea,’ and doesn’t doubt in his heart, but believes that what he says is happening; he shall have whatever he says.

²⁴על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃

²⁴ Therefore I tell you, all things whatever you pray and ask for, believe that you have received them, and you shall have them.

²⁵וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם׃

²⁵ Whenever you stand praying, forgive, if you have anything against anyone; so that your Father, who is in heaven, may also forgive you your transgressions.

²⁶ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם׃

²⁶ But if you do not forgive, neither will your Father in heaven forgive your transgressions.”

²⁷וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

²⁷They came again to Jerusalem, and as he was walking in the temple, the chief priests, and the scribes, and the elders came to him,

²⁸ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה׃

²⁸and they began saying to him, “By what authority do you do these things? Or who gave you this authority to do these things?”

²⁹ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

²⁹Jesus said to them, “I will ask you one question. Answer me, and I will tell you by what authority I do these things.

³⁰טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני׃

³⁰ The baptism of John—was it from heaven, or from men? Answer me.”

³¹ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃

³¹They reasoned with themselves, saying, “If we should say, ‘From heaven;’ he will say, ‘Why then did you not believe him?’

³²או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת׃

³²If we should say, ‘From men’”—they feared the people, for all held John to really be a prophet.

³³ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

³³They answered Jesus, “We don’t know.” Jesus said to them, “Neither do I tell you by what authority I do these things.”