¹ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד עולם׃

¹On that day they read in the book of Moses in the audience of the people; and therein was found written, that an Ammonite and a Moabite should not enter into the assembly of God forever,

²כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃

²because they didn’t meet the children of Israel with bread and with water, but hired Balaam against them, to curse them: however our God turned the curse into a blessing.

³ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל׃

³It came to pass, when they had heard the law, that they separated from Israel all the mixed multitude.

⁴ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קרוב לטוביה׃

⁴Now before this, Eliashib the priest, who was appointed over the rooms of the house of our God, being allied to Tobiah,

⁵ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃

⁵had prepared for him a great room, where before they laid the meal offerings, the frankincense, and the vessels, and the tithes of the grain, the new wine, and the oil, which were given by commandment to the Levites, and the singers, and the porters; and the wave offerings for the priests.

⁶ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך׃

⁶But in all this, I was not at Jerusalem; for in the two and thirtieth year of Artaxerxes king of Babylon I went to the king: and after certain days asked I leave of the king,

⁷ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃

⁷and I came to Jerusalem, and understood the evil that Eliashib had done for Tobiah, in preparing him a room in the courts of God’s house.

⁸וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה׃

⁸It grieved me severely: therefore I cast forth all the household stuff of Tobiah out of the room.

⁹ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה׃

⁹Then I commanded, and they cleansed the rooms: and there brought I again the vessels of God’s house, with the meal offerings and the frankincense.

¹⁰ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃

¹⁰I perceived that the portions of the Levites had not been given them; so that the Levites and the singers, who did the work, had fled everyone to his field.

¹¹ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים ואקבצם ואעמדם על עמדם׃

¹¹Then I contended with the rulers, and said, “Why is God’s house forsaken?” I gathered them together, and set them in their place.

¹²וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃

¹²Then brought all Judah the tithe of the grain and the new wine and the oil to the treasuries.

¹³ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃

¹³I made treasurers over the treasuries, Shelemiah the priest, and Zadok the scribe, and of the Levites, Pedaiah: and next to them was Hanan the son of Zaccur, the son of Mattaniah; for they were counted faithful, and their business was to distribute to their brothers.

¹⁴זכרה לי אלהי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃

¹⁴Remember me, my God, concerning this, and don’t wipe out my good deeds that I have done for the house of my God, and for its observances.

¹⁵בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃

¹⁵In those days saw I in Judah some men treading winepresses on the Sabbath, and bringing in sheaves, and loading donkeys; as also wine, grapes, and figs, and all kinds of burdens, which they brought into Jerusalem on the Sabbath day: and I testified against them in the day in which they sold food.

¹⁶והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃

¹⁶There lived men of Tyre also therein, who brought in fish, and all kinds of wares, and sold on the Sabbath to the children of Judah, and in Jerusalem.

¹⁷ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת׃

¹⁷Then I contended with the nobles of Judah, and said to them, “What evil thing is this that you do, and profane the Sabbath day?

¹⁸הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת׃

¹⁸Didn’t your fathers do thus, and didn’t our God bring all this evil on us, and on this city? Yet you bring more wrath on Israel by profaning the Sabbath.”

¹⁹ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת׃

¹⁹It came to pass that, when the gates of Jerusalem began to be dark before the Sabbath, I commanded that the doors should be shut, and commanded that they should not be opened until after the Sabbath. I set some of my servants over the gates, that no burden should be brought in on the Sabbath day.

²⁰וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃

²⁰So the merchants and sellers of all kinds of wares lodged outside of Jerusalem once or twice.

²¹ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת׃

²¹Then I testified against them, and said to them, “Why do you stay around the wall? If you do so again, I will lay hands on you.” From that time on, they didn’t come on the Sabbath.

²²ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃

²²I commanded the Levites that they should purify themselves, and that they should come and keep the gates, to sanctify the Sabbath day. Remember to me, my God, this also, and spare me according to the greatness of your loving kindness.

²³גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות׃

²³In those days also saw I the Jews who had married women of Ashdod, of Ammon, and of Moab:

²⁴ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃

²⁴and their children spoke half in the speech of Ashdod, and could not speak in the Jews’ language, but according to the language of each people.

²⁵ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃

²⁵I contended with them, and cursed them, and struck certain of them, and plucked off their hair, and made them swear by God, “You shall not give your daughters to their sons, nor take their daughters for your sons, or for yourselves.

²⁶הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות׃

²⁶Didn’t Solomon king of Israel sin by these things? Yet among many nations was there no king like him, and he was beloved of his God, and God made him king over all Israel. Nevertheless foreign women caused even him to sin.

²⁷ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃

²⁷Shall we then listen to you to do all this great evil, to trespass against our God in marrying foreign women?”

²⁸ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃

²⁸One of the sons of Joiada, the son of Eliashib the high priest, was son-in-law to Sanballat the Horonite: therefore I chased him from me.

²⁹זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃

²⁹Remember them, my God, because they have defiled the priesthood, and the covenant of the priesthood, and of the Levites.

³⁰וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃

³⁰Thus I cleansed them from all foreigners, and appointed duties for the priests and for the Levites, everyone in his work;

³¹ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה׃

³¹and for the wood offering, at times appointed, and for the first fruits. Remember me, my God, for good.