¹וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר׃

¹Yahweh spoke to Moses in the plains of Moab by the Jordan at Jericho, saying,

²צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃

²“Command the children of Israel that they give to the Levites of the inheritance of their possession cities to dwell in; and you shall give suburbs for the cities around them to the Levites.

³והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃

³The cities shall they have to dwell in; and their suburbs shall be for their livestock, and for their substance, and for all their animals.

⁴ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃

⁴“The suburbs of the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits around it.

⁵ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃

⁵You shall measure outside of the city for the east side two thousand cubits, and for the south side two thousand cubits, and for the west side two thousand cubits, and for the north side two thousand cubits, the city being in the midst. This shall be to them the suburbs of the cities.

⁶ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃

⁶“The cities which you shall give to the Levites, they shall be the six cities of refuge, which you shall give for the manslayer to flee to: and besides them you shall give forty-two cities.

⁷כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן׃

⁷All the cities which you shall give to the Levites shall be forty-eight cities together with their suburbs.

⁸והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃

⁸Concerning the cities which you shall give of the possession of the children of Israel, from the many you shall take many; and from the few you shall take few: everyone according to his inheritance which he inherits shall give of his cities to the Levites.”

⁹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

⁹Yahweh spoke to Moses, saying,

¹⁰דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען׃

¹⁰“Speak to the children of Israel, and tell them, ‘When you pass over the Jordan into the land of Canaan,

¹¹והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה׃

¹¹then you shall appoint you cities to be cities of refuge for you, that the manslayer who kills any person unwittingly may flee there.

¹²והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט׃

¹²The cities shall be to you for refuge from the avenger, that the manslayer not die, until he stands before the congregation for judgment.

¹³והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם׃

¹³The cities which you shall give shall be for you six cities of refuge.

¹⁴את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃

¹⁴You shall give three cities beyond the Jordan, and you shall give three cities in the land of Canaan; they shall be cities of refuge.

¹⁵לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה׃

¹⁵For the children of Israel, and for the stranger and for the foreigner living among them, shall these six cities be for refuge; that everyone who kills any person unwittingly may flee there.

¹⁶ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁶“‘But if he struck him with an instrument of iron, so that he died, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁷ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁷If he struck him with a stone in the hand, by which a man may die, and he died, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁸או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁸Or if he struck him with a weapon of wood in the hand, by which a man may die, and he died, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁹גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימיתנו׃

¹⁹The avenger of blood shall himself put the murderer to death: when he meets him, he shall put him to death.

²⁰ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת׃

²⁰If he thrust him of hatred, or hurled at him, lying in wait, so that he died,

²¹או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו׃

²¹or in enmity struck him with his hand, so that he died; he who struck him shall surely be put to death; he is a murderer: the avenger of blood shall put the murderer to death, when he meets him.

²²ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה׃

²²“‘But if he thrust him suddenly without enmity, or hurled on him anything without lying in wait,

²³או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו׃

²³or with any stone, by which a man may die, not seeing him, and cast it on him, so that he died, and he was not his enemy, neither sought his harm;

²⁴ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃

²⁴then the congregation shall judge between the striker and the avenger of blood according to these ordinances;

²⁵והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש׃

²⁵and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, where he was fled: and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil.

²⁶ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃

²⁶“‘But if the manslayer shall at any time go beyond the border of his city of refuge, where he flees,

²⁷ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם׃

²⁷and the avenger of blood find him outside of the border of his city of refuge, and the avenger of blood kill the manslayer; he shall not be guilty of blood,

²⁸כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו׃

²⁸because he should have remained in his city of refuge until the death of the high priest: but after the death of the high priest the manslayer shall return into the land of his possession.

²⁹והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃

²⁹“‘These things shall be for a statute and ordinance to you throughout your generations in all your dwellings.

³⁰כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות׃

³⁰“‘Whoever kills any person, the murderer shall be slain at the mouth of witnesses: but one witness shall not testify against any person that he die.

³¹ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת׃

³¹“‘Moreover you shall take no ransom for the life of a murderer who is guilty of death; but he shall surely be put to death.

³²ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן׃

³²“‘You shall take no ransom for him who is fled to his city of refuge, that he may come again to dwell in the land, until the death of the priest.

³³ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו׃

³³“‘So you shall not pollute the land in which you are: for blood, it pollutes the land; and no expiation can be made for the land for the blood that is shed therein, but by the blood of him who shed it.

³⁴ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃

³⁴You shall not defile the land which you inhabit, in the midst of which I dwell: for I, Yahweh, dwell in the midst of the children of Israel.’”