¹It happened, when he had made an end of speaking to Saul, that the soul of Jonathan was knit with the soul of David, and Jonathan loved him as his own soul.

¹ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו׃

²Saul took him that day, and would let him go no more home to his father’s house.

²ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃

³Then Jonathan and David made a covenant, because he loved him as his own soul.

³ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃

⁴Jonathan stripped himself of the robe that was on him, and gave it to David, and his clothing, even to his sword, and to his bow, and to his sash.

⁴ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו׃

⁵David went out wherever Saul sent him, and behaved himself wisely: and Saul set him over the men of war, and it was good in the sight of all the people, and also in the sight of Saul’s servants.

⁵ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול׃

⁶It happened as they came, when David returned from the slaughter of the Philistine, that the women came out of all the cities of Israel, singing and dancing, to meet king Saul, with tambourines, with joy, and with instruments of music.

⁶ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃

⁷The women sang one to another as they played, and said, “Saul has slain his thousands, David his ten thousands.”

⁷ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו׃

⁸Saul was very angry, and this saying displeased him; and he said, “They have ascribed to David ten thousands, and to me they have ascribed but thousands. What can he have more but the kingdom?”

⁸ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃

⁹Saul eyed David from that day and forward.

⁹ויהי שאול עון את דוד מהיום ההוא והלאה׃

¹⁰It happened on the next day, that an evil spirit from God came mightily on Saul, and he prophesied in the midst of the house. David played with his hand, as he did day by day. Saul had his spear in his hand;

¹⁰ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול׃

¹¹and Saul threw the spear; for he said, “I will pin David even to the wall!” David escaped from his presence twice.

¹¹ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃

¹²Saul was afraid of David, because Yahweh was with him, and was departed from Saul.

¹²וירא שאול מלפני דוד כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃

¹³Therefore Saul removed him from him, and made him his captain over a thousand; and he went out and came in before the people.

¹³ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם׃

¹⁴David behaved himself wisely in all his ways; and Yahweh was with him.

¹⁴ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו׃

¹⁵When Saul saw that he behaved himself very wisely, he stood in awe of him.

¹⁵וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃

¹⁶But all Israel and Judah loved David; for he went out and came in before them.

¹⁶וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם׃

¹⁷Saul said to David, “Behold, my elder daughter Merab, I will give her to you as wife. Only be valiant for me, and fight Yahweh’s battles.” For Saul said, “Don’t let my hand be on him, but let the hand of the Philistines be on him.”

¹⁷ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים׃

¹⁸David said to Saul, “Who am I, and what is my life, or my father’s family in Israel, that I should be son-in-law to the king?”

¹⁸ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך׃

¹⁹But it happened at the time when Merab, Saul’s daughter, should have been given to David, that she was given to Adriel the Meholathite as wife.

¹⁹ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃

²⁰Michal, Saul’s daughter, loved David; and they told Saul, and the thing pleased him.

²⁰ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃

²¹Saul said, I will give her to him, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be against him. Therefore Saul said to David, “You shall this day be my son-in-law a second time.”

²¹ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום׃

²²Saul commanded his servants, “Talk with David secretly, and say, ‘Behold, the king has delight in you, and all his servants love you: now therefore be the king’s son-in-law.’”

²²ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃

²³Saul’s servants spoke those words in the ears of David. David said, “Does it seems to you a light thing to be the king’s son-in-law, since I am a poor man, and lightly esteemed?”

²³וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה׃

²⁴The servants of Saul told him, saying, “David spoke like this.”

²⁴ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃

²⁵Saul said, “You shall tell David, ‘The king desires no dowry except one hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king’s enemies.’” Now Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines.

²⁵ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים׃

²⁶When his servants told David these words, it pleased David well to be the king’s son-in-law. The days were not expired;

²⁶ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃

²⁷and David arose and went, he and his men, and killed of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king’s son-in-law. Saul gave him Michal his daughter as wife.

²⁷ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה׃

²⁸Saul saw and knew that Yahweh was with David; and Michal, Saul’s daughter, loved him.

²⁸וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו׃

²⁹Saul was yet the more afraid of David; and Saul was David’s enemy continually.

²⁹ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים׃

³⁰Then the princes of the Philistines went forth: and it happened, as often as they went forth, that David behaved himself more wisely than all the servants of Saul; so that his name was highly esteemed.

³⁰ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃