1But I determined this for myself, that I would not come to you again in sorrow.
1ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃
2For if I make you sorry, then who will make me glad but he who is made sorry by me?
2כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃
3And I wrote this very thing to you, so that, when I came, I wouldn’t have sorrow from them of whom I ought to rejoice; having confidence in you all, that my joy would be shared by all of you.
3וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃
4For out of much affliction and anguish of heart I wrote to you with many tears, not that you should be made sorry, but that you might know the love that I have so abundantly for you.
4כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃
5But if any has caused sorrow, he has caused sorrow, not to me, but in part (that I not press too heavily) to you all.
5ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃
6Sufficient to such a one is this punishment which was inflicted by the many;
6ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃
7so that on the contrary you should rather forgive him and comfort him, lest by any means such a one should be swallowed up with his excessive sorrow.
7ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃
8Therefore I beg you to confirm your love toward him.
8על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃
9For to this end I also wrote, that I might know the proof of you, whether you are obedient in all things.
9כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃
10Now I also forgive whomever you forgive anything. For if indeed I have forgiven anything, I have forgiven that one for your sakes in the presence of Christ,
10ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃
11that no advantage may be gained over us by Satan; for we are not ignorant of his schemes.
11פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃
12Now when I came to Troas for the Good News of Christ, and when a door was opened to me in the Lord,
12ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃
13I had no relief for my spirit, because I didn’t find Titus, my brother, but taking my leave of them, I went out into Macedonia.
13לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃
14Now thanks be to God, who always leads us in triumph in Christ, and reveals through us the sweet aroma of his knowledge in every place.
14אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃
15For we are a sweet aroma of Christ to God, in those who are saved, and in those who perish;
15כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃
16to the one a stench from death to death; to the other a sweet aroma from life to life. Who is sufficient for these things?
16לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃
17For we are not as so many, peddling the word of God. But as of sincerity, but as of God, in the sight of God, we speak in Christ.
17כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃