¹It happened after the death of Saul, when David was returned from the slaughter of the Amalekites, and David had stayed two days in Ziklag;

¹ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃

²it happened on the third day, that behold, a man came out of the camp from Saul, with his clothes torn, and earth on his head: and so it was, when he came to David, that he fell to the earth, and showed respect.

²ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו׃

³David said to him, “Where do you come from?” He said to him, “I have escaped out of the camp of Israel.”

³ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃

⁴David said to him, “How did it go? Please tell me.” He answered, “The people have fled from the battle, and many of the people also have fallen and are dead; and Saul and Jonathan his son are dead also.”

⁴ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃

⁵David said to the young man who told him, “How do you know that Saul and Jonathan his son are dead?”

⁵ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו׃

⁶The young man who told him said, “As I happened by chance on Mount Gilboa, behold, Saul was leaning on his spear; and behold, the chariots and the horsemen followed hard after him.

⁶ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃

⁷When he looked behind him, he saw me, and called to me. I answered, ‘Here I am.’

⁷ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃

⁸He said to me, ‘Who are you?’ I answered him, ‘I am an Amalekite.’

⁸ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃

⁹He said to me, ‘Please stand beside me, and kill me; for anguish has taken hold of me, because my life is yet whole in me.’

⁹ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי׃

¹⁰So I stood beside him, and killed him, because I was sure that he could not live after that he had fallen. I took the crown that was on his head, and the bracelet that was on his arm, and have brought them here to my lord.”

¹⁰ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה׃

¹¹Then David took hold on his clothes, and tore them; and likewise all the men who were with him.

¹¹ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו׃

¹²They mourned, and wept, and fasted until evening, for Saul, and for Jonathan his son, and for the people of Yahweh, “Yahweh” is God’s proper Name, sometimes rendered “LORD” (all caps) in other translations. and for the house of Israel; because they were fallen by the sword.

¹²ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃

¹³David said to the young man who told him, “Where are you from?” He answered, “I am the son of a foreigner, an Amalekite.”

¹³ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי׃

¹⁴David said to him, “How were you not afraid to put forth your hand to destroy Yahweh’s anointed?”

¹⁴ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה׃

¹⁵David called one of the young men, and said, “Go near, and fall on him.” He struck him, so that he died.

¹⁵ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃

¹⁶David said to him, “Your blood be on your head; for your mouth has testified against you, saying, ‘I have slain Yahweh’s anointed.’”

¹⁶ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה׃

¹⁷David lamented with this lamentation over Saul and over Jonathan his son

¹⁷ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו׃

¹⁸(and he commanded them to teach the children of Judah the song of the bow: behold, it is written in the book of Jashar):

¹⁸ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר׃

¹⁹“Your glory, Israel, is slain on your high places! How the mighty have fallen!

¹⁹הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃

²⁰Don’t tell it in Gath. Don’t publish it in the streets of Ashkelon, lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph.

²⁰אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים׃

²¹You mountains of Gilboa, let there be no dew nor rain on you, neither fields of offerings; For there the shield of the mighty was vilely cast away, The shield of Saul was not anointed with oil.

²¹הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃

²²From the blood of the slain, from the fat of the mighty, Jonathan’s bow didn’t turn back. Saul’s sword didn’t return empty.

²²מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃

²³Saul and Jonathan were lovely and pleasant in their lives. In their death, they were not divided. They were swifter than eagles. They were stronger than lions.

²³שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃

²⁴You daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you in scarlet delicately, who put ornaments of gold on your clothing.

²⁴בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃

²⁵How are the mighty fallen in the midst of the battle! Jonathan is slain on your high places.

²⁵איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃

²⁶I am distressed for you, my brother Jonathan. You have been very pleasant to me. Your love to me was wonderful, passing the love of women.

²⁶צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃

²⁷How are the mighty fallen, and the weapons of war perished!”

²⁷איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃