¹After five days, the high priest, Ananias, came down with certain elders and an orator, one Tertullus. They informed the governor against Paul.

¹וירד חנניה הכהן הגדול אחרי חמשת ימים ואתו הזקנים וטרטלוס איש דברים ויודיעו את ההגמון את דבר ריבם עם פולוס׃

²When he was called, Tertullus began to accuse him, saying, “Seeing that by you we enjoy much peace, and that excellent measures are coming to this nation,

²ויהי כאשר קראו לו ויחל טרטלוס לשטנו ויאמר׃

³we accept it in all ways and in all places, most excellent Felix, with all thankfulness.

³את אשר ישבנו על ידך בשלום רב ואשר נעשו תקנות רבות לעם הזה בהשגחתך נקבל על כל פנים ובכל מקום בכל תודה פיליכס האדיר׃

⁴But, that I don’t delay you, I entreat you to bear with us and hear a few words.

⁴אך לבלתי הלאותך הרבה אתחנן אליך אשר תשמענו בקצר דברינו כחמלתך׃

⁵For we have found this man to be a plague, an instigator of insurrections among all the Jews throughout the world, and a ringleader of the sect of the Nazarenes.

⁵כי מצאנו את האיש הזה כקטב ומגרה מדינים בין כל היהודים על פני תבל והוא ראש כת הנצרים׃

⁶He even tried to profane the temple, and we arrested him. TR adds “We wanted to judge him according to our law,”

⁶והוא גם נסה לחלל את המקדש ונתפש אותו ונחפץ לשפטו על פי תורתנו׃

⁷ TR adds “but the commanding officer, Lysias, came by and with great violence took him out of our hands,”

⁷ויבא עלינו לוסיאס שר האלף ברב כח ויחטפהו מידינו׃

⁸ TR adds “commanding his accusers to come to you.” By examining him yourself you may ascertain all these things of which we accuse him.”

⁸ויצו את שטניו כי בוא יבאו לפניך ואתה כי תחקר אתו תוכל לדעת מפיהו את כל הדברים האלה אשר אנחנו טענים עליו׃

⁹The Jews also joined in the attack, affirming that these things were so.

⁹וימלאו היהודים את דבריו לאמר כי כן הוא׃

¹⁰When the governor had beckoned to him to speak, Paul answered, “Because I know that you have been a judge of this nation for many years, I cheerfully make my defense,

¹⁰וירמז ההגמון אל פולוס לדבר ויען ויאמר יען אשר ידעתי כי זה כמה שנים שופט אתה לעם הזה הנני מצטדק בלב בטוח על עניני׃

¹¹seeing that you can recognize that it is not more than twelve days since I went up to worship at Jerusalem.

¹¹אתה תוכל לדעת אשר לא עברו יותר משנים עשר יום מעת עלותי ירושלים להשתחות׃

¹²In the temple they didn’t find me disputing with anyone or stirring up a crowd, either in the synagogues, or in the city.

¹²ולא במקדש מצאוני מתוכח עם איש או מעורר מהומה בעם ולא בבתי הכנסיות ולא בעיר׃

¹³Nor can they prove to you the things of which they now accuse me.

¹³גם אין ביכלתם להוכיח עלי את אשר עתה הם שטנים אותי׃

¹⁴But this I confess to you, that after the Way, which they call a sect, so I serve the God of our fathers, believing all things which are according to the law, and which are written in the prophets;

¹⁴אבל את זאת מודה אני לפניך כי בדרך ההיא אשר יקראוה בשם כת בה אני עבד את אלהי אבותינו בהאמיני בכל הכתוב בתורה ובנביאים׃

¹⁵having hope toward God, which these also themselves look for, that there will be a resurrection of the dead, both of the just and unjust.

¹⁵ותקותי לאלהים אשר גם הם יחכו לה זאת היא כי עתידה להיות תחית המתים לצדיקים ולרשעים׃

¹⁶Herein I also practice always having a conscience void of offense toward God and men.

¹⁶ובזאת גם עמלתי להיות תמים לב לאלהים ולאדם תמיד׃

¹⁷Now after some years, I came to bring gifts for the needy to my nation, and offerings;

¹⁷ומקץ שנים רבות באתי להביא נדבות לעמי ולהקריב קרבן׃

¹⁸amid which certain Jews from Asia found me purified in the temple, not with a mob, nor with turmoil.

¹⁸ואהי מטהר במקדש לא בהמון עם ולא במהומה וכן מצאוני אנשים יהודים מאסיא׃

¹⁹They ought to have been here before you, and to make accusation, if they had anything against me.

¹⁹אשר עליהם היה לעמד הנה לפניך ולענות בי אם היה להם דבר נגדי׃

²⁰Or else let these men themselves say what injustice they found in me when I stood before the council,

²⁰או אלה ידברו נא המה מה מצאו בי עול בעמדי לפני הסנהדרין׃

²¹unless it is for this one thing that I cried standing among them, ‘Concerning the resurrection of the dead I am being judged before you today!’”

²¹בלתי אם הדבר האחד ההוא אשר קראתי בעמדי בתוכם כי על תחית המתים אני נדון היום לפניכם׃

²²But Felix, having more exact knowledge concerning the Way, deferred them, saying, “When Lysias, the commanding officer, comes down, I will decide your case.”

²²ויהי כשמע פיליכס את הדרים האלה ויאחר את דינם לעת אחרת כי עניני הדרך הזאת נודעו לו היטב ויאמר ברדת אלי לוסיאס שר האלף אשפט על דברכם׃

²³He ordered the centurion that Paul should be kept in custody, and should have some privileges, and not to forbid any of his friends to serve him or to visit him.

²³ויצו את שר המאה לשום אתו במשמר ולתת לו רוחה ולבלתי מנע איש ממידעיו משרת אתו ומבוא אליו׃

²⁴But after some days, Felix came with Drusilla, his wife, who was a Jewess, and sent for Paul, and heard him concerning the faith in Christ Jesus.

²⁴ואחרי ימים אחדים בא פיליכס עם אשתו דרוסלה והיא יהודית וישלח לקרא לפולוס וישמע אתו על דבר האמונה במשיח׃

²⁵As he reasoned about righteousness, self-control, and the judgment to come, Felix was terrified, and answered, “Go your way for this time, and when it is convenient for me, I will summon you.”

²⁵ויהי כדברו על הצדק והפרישות ועל הדין העתיד לבוא ויחרד פיליכס ויען עתה זה לך ולכשאפנה אשוב לקרא לך׃

²⁶Meanwhile, he also hoped that money would be given to him by Paul, that he might release him. Therefore also he sent for him more often, and talked with him.

²⁶והוא מקוה כי פולוס יתן לו שחד למען יתירהו ובעבור זה קרא לו פעמים הרבה וידבר עמו׃

²⁷But when two years were fulfilled, Felix was succeeded by Porcius Festus, and desiring to gain favor with the Jews, Felix left Paul in bonds.

²⁷ויהי מקץ שנתים ימים ויקם פרקיוס פסטוס תחת פיליכס ופיליכס חפץ להתרצות אל היהודים ויעזב את פולוס חבוש בבית האסורים׃