1Afterward Moses and Aaron came, and said to Pharaoh, “This is what Yahweh, the God of Israel, says, ‘Let my people go, that they may hold a feast to me in the wilderness.’”
1ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃
2Pharaoh said, “Who is Yahweh, that I should listen to his voice to let Israel go? I don’t know Yahweh, and moreover I will not let Israel go.”
2ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃
3They said, “The God of the Hebrews has met with us. Please let us go three days’ journey into the wilderness, and sacrifice to Yahweh, our God, lest he fall on us with pestilence, or with the sword.”
3ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃
4The king of Egypt said to them, “Why do you, Moses and Aaron, take the people from their work? Get back to your burdens!”
4ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃
5Pharaoh said, “Behold, the people of the land are now many, and you make them rest from their burdens.”
5ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃
6The same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people, and their officers, saying,
6ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃
7“You shall no longer give the people straw to make brick, as before. Let them go and gather straw for themselves.
7לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃
8The number of the bricks, which they made before, you require from them. You shall not diminish anything of it, for they are idle; therefore they cry, saying, ‘Let us go and sacrifice to our God.’
8ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
9Let heavier work be laid on the men, that they may labor therein; and don’t let them pay any attention to lying words.”
9תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃
10The taskmasters of the people went out, and their officers, and they spoke to the people, saying, “This is what Pharaoh says: ‘I will not give you straw.
10ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
11Go yourselves, get straw where you can find it, for nothing of your work shall be diminished.’”
11אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
12So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.
12ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃
13The taskmasters were urgent saying, “Fulfill your work quota daily, as when there was straw!”
13והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃
14The officers of the children of Israel, whom Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten, and demanded, “Why haven’t you fulfilled your quota both yesterday and today, in making brick as before?”
14ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃
15Then the officers of the children of Israel came and cried to Pharaoh, saying, “Why do you deal this way with your servants?
15ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃
16No straw is given to your servants, and they tell us, ‘Make brick!’ and behold, your servants are beaten; but the fault is in your own people.”
16תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
17But he said, “You are idle! You are idle! Therefore you say, ‘Let us go and sacrifice to Yahweh.’
17ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
18Go therefore now, and work, for no straw shall be given to you, yet you shall deliver the same number of bricks!”
18ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
19The officers of the children of Israel saw that they were in trouble, when it was said, “You shall not diminish anything from your daily quota of bricks!”
19ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃
20They met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came out from Pharaoh:
20ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
21and they said to them, “May Yahweh look at you, and judge, because you have made us a stench to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to kill us.”
21ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃
22Moses returned to Yahweh, and said, “Lord, why have you brought trouble on this people? Why is it that you have sent me?
22וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃
23For since I came to Pharaoh to speak in your name, he has brought trouble on this people; neither have you delivered your people at all.”
23ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃