¹ “For the Kingdom of Heaven is like a man who was the master of a household, who went out early in the morning to hire laborers for his vineyard.

¹כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

² When he had agreed with the laborers for a denarius A denarius is a silver Roman coin worth 1/25th of a Roman aureus. This was a common wage for a day of farm labor. a day, he sent them into his vineyard.

²והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

³ He went out about the third hour, Time was measured from sunrise to sunset, so the third hour would be about 9:00 AM. and saw others standing idle in the marketplace.

³ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

⁴ To them he said, ‘You also go into the vineyard, and whatever is right I will give you.’ So they went their way.

⁴ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

⁵ Again he went out about the sixth and the ninth hour, noon and 3:00 P. M. and did likewise.

⁵ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

⁶ About the eleventh hour 5:00 PM he went out, and found others standing idle. He said to them, ‘Why do you stand here all day idle?’

⁶ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

⁷ “They said to him, ‘Because no one has hired us.’ “He said to them, ‘You also go into the vineyard, and you will receive whatever is right.’

⁷ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

⁸ When evening had come, the lord of the vineyard said to his manager, ‘Call the laborers and pay them their wages, beginning from the last to the first.’

⁸ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

⁹ “When those who were hired at about the eleventh hour came, they each received a denarius.

⁹ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

¹⁰ When the first came, they supposed that they would receive more; and they likewise each received a denarius.

¹⁰ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

¹¹ When they received it, they murmured against the master of the household,

¹¹ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

¹² saying, ‘These last have spent one hour, and you have made them equal to us, who have borne the burden of the day and the scorching heat!’

¹²אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

¹³ “But he answered one of them, ‘Friend, I am doing you no wrong. Didn’t you agree with me for a denarius?

¹³ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

¹⁴ Take that which is yours, and go your way. It is my desire to give to this last just as much as to you.

¹⁴קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

¹⁵ Isn’t it lawful for me to do what I want to with what I own? Or is your eye evil, because I am good?’

¹⁵הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

¹⁶ So the last will be first, and the first last. For many are called, but few are chosen.”

¹⁶ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁷As Jesus was going up to Jerusalem, he took the twelve disciples aside, and on the way he said to them,

¹⁷ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

¹⁸ “Behold, we are going up to Jerusalem, and the Son of Man will be delivered to the chief priests and scribes, and they will condemn him to death,

¹⁸הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

¹⁹ and will hand him over to the Gentiles to mock, to scourge, and to crucify; and the third day he will be raised up.”

¹⁹ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

²⁰Then the mother of the sons of Zebedee came to him with her sons, kneeling and asking a certain thing of him.

²⁰אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

²¹He said to her, “What do you want?” She said to him, “Command that these, my two sons, may sit, one on your right hand, and one on your left hand, in your Kingdom.”

²¹ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

²²But Jesus answered, “You don’t know what you are asking. Are you able to drink the cup that I am about to drink, and be baptized with the baptism that I am baptized with?” They said to him, “We are able.”

²²ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

²³He said to them, “You will indeed drink my cup, and be baptized with the baptism that I am baptized with, but to sit on my right hand and on my left hand is not mine to give; but it is for whom it has been prepared by my Father.”

²³ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

²⁴When the ten heard it, they were indignant with the two brothers.

²⁴ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

²⁵But Jesus summoned them, and said, “You know that the rulers of the nations lord it over them, and their great ones exercise authority over them.

²⁵וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

²⁶ It shall not be so among you, but whoever desires to become great among you shall be TR reads “let him be” instead of “shall be” your servant.

²⁶ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

²⁷ Whoever desires to be first among you shall be your bondservant,

²⁷והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

²⁸ even as the Son of Man came not to be served, but to serve, and to give his life as a ransom for many.”

²⁸כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

²⁹As they went out from Jericho, a great multitude followed him.

²⁹ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

³⁰Behold, two blind men sitting by the road, when they heard that Jesus was passing by, cried out, “Lord, have mercy on us, you son of David!”

³⁰והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

³¹The multitude rebuked them, telling them that they should be quiet, but they cried out even more, “Lord, have mercy on us, you son of David!”

³¹ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

³²Jesus stood still, and called them, and asked, “What do you want me to do for you?”

³²ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

³³They told him, “Lord, that our eyes may be opened.”

³³ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

³⁴Jesus, being moved with compassion, touched their eyes; and immediately their eyes received their sight, and they followed him.

³⁴ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃