¹It happened in the days when the judges judged, that there was a famine in the land. A certain man of Bethlehem Judah went to live in the country of Moab, he, and his wife, and his two sons.

¹ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃

²The name of the man was Elimelech, and the name of his wife Naomi, and the name of his two sons Mahlon and Chilion, Ephrathites of Bethlehem Judah. They came into the country of Moab, and continued there.

²ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם׃

³Elimelech, Naomi’s husband, died; and she was left, and her two sons.

³וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃

⁴They took them wives of the women of Moab; the name of the one was Orpah, and the name of the other Ruth: and they lived there about ten years.

⁴וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃

⁵Mahlon and Chilion both died, and the woman was bereaved of her two children and of her husband.

⁵וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃

⁶Then she arose with her daughters-in-law, that she might return from the country of Moab: for she had heard in the country of Moab how that Yahweh “Yahweh” is God’s proper Name, sometimes rendered “LORD” (all caps) in other translations. had visited his people in giving them bread.

⁶ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם׃

⁷She went forth out of the place where she was, and her two daughters-in-law with her; and they went on the way to return to the land of Judah.

⁷ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה׃

⁸Naomi said to her two daughters-in-law, “Go, return each of you to her mother’s house: Yahweh deal kindly with you, as you have dealt with the dead, and with me.

⁸ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי׃

⁹Yahweh grant you that you may find rest, each of you in the house of her husband.” Then she kissed them, and they lifted up their voice, and wept.

⁹יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃

¹⁰They said to her, “No, but we will return with you to your people.”

¹⁰ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך׃

¹¹Naomi said, “Go back, my daughters. Why do you want to go with me? Do I still have sons in my womb, that they may be your husbands?

¹¹ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃

¹²Go back, my daughters, go your way; for I am too old to have a husband. If I should say, ‘I have hope,’ if I should even have a husband tonight, and should also bear sons;

¹²שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃

¹³would you then wait until they were grown? Would you then refrain from having husbands? No, my daughters, for it grieves me much for your sakes, for the hand of Yahweh has gone out against me.”

¹³הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה׃

¹⁴They lifted up their voice, and wept again: and Orpah kissed her mother-in-law, but Ruth joined with her.

¹⁴ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃

¹⁵She said, “Behold, your sister-in-law has gone back to her people, and to her god. Follow your sister-in-law.”

¹⁵ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך׃

¹⁶Ruth said, “Don’t entreat me to leave you, and to return from following after you, for where you go, I will go; and where you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God The Hebrew word rendered “God” is “Elohim.” my God;

¹⁶ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃

¹⁷where you die, will I die, and there will I be buried. Yahweh do so to me, and more also, if anything but death part you and me.”

¹⁷באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃

¹⁸When she saw that she was steadfastly minded to go with her, she left off speaking to her.

¹⁸ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃

¹⁹So they two went until they came to Bethlehem. It happened, when they had come to Bethlehem, that all the city was moved about them, and they asked, “Is this Naomi?”

¹⁹ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃

²⁰She said to them, “Don’t call me Naomi. Call me Mara; for the Almighty has dealt very bitterly with me.

²⁰ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד׃

²¹I went out full, and Yahweh has brought me home again empty; why do you call me Naomi, since Yahweh has testified against me, and the Almighty has afflicted me?”

²¹אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי׃

²²So Naomi returned, and Ruth the Moabitess, her daughter-in-law, with her, who returned out of the country of Moab: and they came to Bethlehem in the beginning of barley harvest.

²²ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃