1And God remembered Noah, and every living thing, and all the cattle that was with him in the ark: and God made a wind to pass over the earth, and the waters assuaged;
1ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃
2The fountains also of the deep and the windows of heaven were stopped, and the rain from heaven was restrained;
2ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃
3And the waters returned from off the earth continually: and after the end of the hundred and fifty days the waters were abated.
3וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃
4And the ark rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, upon the mountains of Ararat.
4ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃
5And the waters decreased continually until the tenth month: in the tenth month, on the first day of the month, were the tops of the mountains seen.
5והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃
6And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark which he had made:
6ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃
7And he sent forth a raven, which went forth to and fro, until the waters were dried up from off the earth.
7וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃
8Also he sent forth a dove from him, to see if the waters were abated from off the face of the ground;
8וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃
9But the dove found no rest for the sole of her foot, and she returned unto him into the ark, for the waters were on the face of the whole earth: then he put forth his hand, and took her, and pulled her in unto him into the ark.
9ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃
10And he stayed yet other seven days; and again he sent forth the dove out of the ark;
10ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃
11And the dove came in to him in the evening; and, lo, in her mouth was an olive leaf plucked off: so Noah knew that the waters were abated from off the earth.
11ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃
12And he stayed yet other seven days; and sent forth the dove; which returned not again unto him any more.
12וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃
13And it came to pass in the six hundredth and first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from off the earth: and Noah removed the covering of the ark, and looked, and, behold, the face of the ground was dry.
13ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃
14And in the second month, on the seven and twentieth day of the month, was the earth dried.
14ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃
15And God spake unto Noah, saying,
15וידבר אלהים אל נח לאמר׃
16Go forth of the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons' wives with thee.
16צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃
17Bring forth with thee every living thing that is with thee, of all flesh, both of fowl, and of cattle, and of every creeping thing that creepeth upon the earth; that they may breed abundantly in the earth, and be fruitful, and multiply upon the earth.
17כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃
18And Noah went forth, and his sons, and his wife, and his sons' wives with him:
18ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃
19Every beast, every creeping thing, and every fowl, and whatsoever creepeth upon the earth, after their kinds, went forth out of the ark.
19כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃
20And Noah builded an altar unto the LORD; and took of every clean beast, and of every clean fowl, and offered burnt offerings on the altar.
20ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃
21And the LORD smelled a sweet savor; and the LORD said in his heart, I will not again curse the ground any more for man's sake; for the imagination of man's heart is evil from his youth; neither will I again smite any more every thing living, as I have done.
21וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃
22While the earth remaineth, seedtime and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night shall not cease.
22עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃