¹Therefore leaving the principles of the doctrine of Christ, let us go on unto perfection; not laying again the foundation of repentance from dead works, and of faith toward God,

¹על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃

²Of the doctrine of baptisms, and of laying on of hands, and of resurrection of the dead, and of eternal judgment.

²ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃

³And this will we do, if God permit.

³ואת זאת נעשה אם יתן האל׃

⁴For it is impossible for those who were once enlightened, and have tasted of the heavenly gift, and were made partakers of the Holy Ghost,

⁴כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃

⁵And have tasted the good word of God, and the powers of the world to come,

⁵וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃

⁶If they shall fall away, to renew them again unto repentance; seeing they crucify to themselves the Son of God afresh, and put him to an open shame.

⁶נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃

⁷For the earth which drinketh in the rain that cometh oft upon it, and bringeth forth herbs meet for them by whom it is dressed, receiveth blessing from God:

⁷כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃

⁸But that which beareth thorns and briers is rejected, and is nigh unto cursing; whose end is to be burned.

⁸ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃

⁹But, beloved, we are persuaded better things of you, and things that accompany salvation, though we thus speak.

⁹אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃

¹⁰For God is not unrighteous to forget your work and labour of love, which ye have shewed toward his name, in that ye have ministered to the saints, and do minister.

¹⁰כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃

¹¹And we desire that every one of you do shew the same diligence to the full assurance of hope unto the end:

¹¹אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃

¹²That ye be not slothful, but followers of them who through faith and patience inherit the promises.

¹²שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃

¹³For when God made promise to Abraham, because he could swear by no greater, he sware by himself,

¹³כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃

¹⁴Saying, Surely blessing I will bless thee, and multiplying I will multiply thee.

¹⁴ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃

¹⁵And so, after he had patiently endured, he obtained the promise.

¹⁵ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃

¹⁶For men verily swear by the greater: and an oath for confirmation is to them an end of all strife.

¹⁶בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃

¹⁷Wherein God, willing more abundantly to shew unto the heirs of promise the immutability of his counsel, confirmed it by an oath:

¹⁷על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃

¹⁸That by two immutable things, in which it was impossible for God to lie, we might have a strong consolation, who have fled for refuge to lay hold upon the hope set before us:

¹⁸למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃

¹⁹Which hope we have as an anchor of the soul, both sure and stedfast, and which entereth into that within the veil;

¹⁹אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃

²⁰Whither the forerunner is for us entered, even Jesus, made an high priest for ever after the order of Melchisedec.

²⁰אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק׃