¹Then Job answered and said,

¹ויען איוב ויאמר׃

²How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

³These ten times have ye reproached me: ye are not ashamed that ye make yourselves strange to me.

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

⁴And be it indeed that I have erred, mine error remaineth with myself.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁵If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach:

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁶Know now that God hath overthrown me, and hath compassed me with his net.

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁷Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry aloud, but there is no judgment.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁸He hath fenced up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁹He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

¹⁰He hath destroyed me on every side, and I am gone: and mine hope hath he removed like a tree.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹¹He hath also kindled his wrath against me, and he counteth me unto him as one of his enemies.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹²His troops come together, and raise up their way against me, and encamp round about my tabernacle.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹³He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are verily estranged from me.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹⁴My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁵They that dwell in mine house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁶I called my servant, and he gave me no answer; I intreated him with my mouth.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁷My breath is strange to my wife, though I intreated for the children's sake of mine own body.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁸Yea, young children despised me; I arose, and they spake against me.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁹All my inward friends abhorred me: and they whom I loved are turned against me.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

²⁰My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²¹Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²²Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²³Oh that my words were now written! oh that they were printed in a book!

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²⁴That they were graven with an iron pen and lead in the rock for ever!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁵For I know that my redeemer liveth, and that he shall stand at the latter day upon the earth:

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁶And though after my skin worms destroy this body, yet in my flesh shall I see God:

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁷Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another; though my reins be consumed within me.

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁸But ye should say, Why persecute we him, seeing the root of the matter is found in me?

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁹Be ye afraid of the sword: for wrath bringeth the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃