1After this opened Job his mouth, and cursed his day.
1אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃
2And Job spake, and said,
2ויען איוב ויאמר׃
3Let the day perish wherein I was born, and the night in which it was said, There is a man child conceived.
3יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃
4Let that day be darkness; let not God regard it from above, neither let the light shine upon it.
4היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃
5Let darkness and the shadow of death stain it; let a cloud dwell upon it; let the blackness of the day terrify it.
5יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃
6As for that night, let darkness seize upon it; let it not be joined unto the days of the year, let it not come into the number of the months.
6הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃
7Lo, let that night be solitary, let no joyful voice come therein.
7הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃
8Let them curse it that curse the day, who are ready to raise up their mourning.
8יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃
9Let the stars of the twilight thereof be dark; let it look for light, but have none; neither let it see the dawning of the day:
9יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃
10Because it shut not up the doors of my mother's womb, nor hid sorrow from mine eyes.
10כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃
11Why died I not from the womb? why did I not give up the ghost when I came out of the belly?
11למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃
12Why did the knees prevent me? or why the breasts that I should suck?
12מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃
13For now should I have lain still and been quiet, I should have slept: then had I been at rest,
13כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃
14With kings and counsellors of the earth, which build desolate places for themselves;
14עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃
15Or with princes that had gold, who filled their houses with silver:
15או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃
16Or as an hidden untimely birth I had not been; as infants which never saw light.
16או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃
17There the wicked cease from troubling; and there the weary be at rest.
17שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃
18There the prisoners rest together; they hear not the voice of the oppressor.
18יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃
19The small and great are there; and the servant is free from his master.
19קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃
20Wherefore is light given to him that is in misery, and life unto the bitter in soul;
20למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃
21Which long for death, but it cometh not; and dig for it more than for hid treasures;
21המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
22Which rejoice exceedingly, and are glad, when they can find the grave?
22השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃
23Why is light given to a man whose way is hid, and whom God hath hedged in?
23לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃
24For my sighing cometh before I eat, and my roarings are poured out like the waters.
24כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃
25For the thing which I greatly feared is come upon me, and that which I was afraid of is come unto me.
25כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃
26I was not in safety, neither had I rest, neither was I quiet; yet trouble came.
26לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃