1Then Eliphaz the Temanite answered and said,
1ויען אליפז התימני ויאמר׃
2If we assay to commune with thee, wilt thou be grieved? but who can withhold himself from speaking?
2הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃
3Behold, thou hast instructed many, and thou hast strengthened the weak hands.
3הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃
4Thy words have upholden him that was falling, and thou hast strengthened the feeble knees.
4כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃
5But now it is come upon thee, and thou faintest; it toucheth thee, and thou art troubled.
5כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃
6Is not this thy fear, thy confidence, thy hope, and the uprightness of thy ways?
6הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃
7Remember, I pray thee, who ever perished, being innocent? or where were the righteous cut off?
7זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃
8Even as I have seen, they that plow iniquity, and sow wickedness, reap the same.
8כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃
9By the blast of God they perish, and by the breath of his nostrils are they consumed.
9מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃
10The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken.
10שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃
11The old lion perisheth for lack of prey, and the stout lion's whelps are scattered abroad.
11ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃
12Now a thing was secretly brought to me, and mine ear received a little thereof.
12ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃
13In thoughts from the visions of the night, when deep sleep falleth on men,
13בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃
14Fear came upon me, and trembling, which made all my bones to shake.
14פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃
15Then a spirit passed before my face; the hair of my flesh stood up:
15ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃
16It stood still, but I could not discern the form thereof: an image was before mine eyes, there was silence, and I heard a voice, saying,
16יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃
17Shall mortal man be more just than God? shall a man be more pure than his maker?
17האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃
18Behold, he put no trust in his servants; and his angels he charged with folly:
18הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃
19How much less in them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, which are crushed before the moth?
19אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃
20They are destroyed from morning to evening: they perish for ever without any regarding it.
20מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃
21Doth not their excellency which is in them go away? they die, even without wisdom.
21הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃