1Is there not an appointed time to man upon earth? are not his days also like the days of an hireling?
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
2As a servant earnestly desireth the shadow, and as an hireling looketh for the reward of his work:
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
3So am I made to possess months of vanity, and wearisome nights are appointed to me.
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
4When I lie down, I say, When shall I arise, and the night be gone? and I am full of tossings to and fro unto the dawning of the day.
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
5My flesh is clothed with worms and clods of dust; my skin is broken, and become loathsome.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
6My days are swifter than a weaver's shuttle, and are spent without hope.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
7O remember that my life is wind: mine eye shall no more see good.
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
8The eye of him that hath seen me shall see me no more: thine eyes are upon me, and I am not.
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
9As the cloud is consumed and vanisheth away: so he that goeth down to the grave shall come up no more.
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10He shall return no more to his house, neither shall his place know him any more.
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
11Therefore I will not refrain my mouth; I will speak in the anguish of my spirit; I will complain in the bitterness of my soul.
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
12Am I a sea, or a whale, that thou settest a watch over me?
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
13When I say, My bed shall comfort me, my couch shall ease my complaints;
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
14Then thou scarest me with dreams, and terrifiest me through visions:
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
15So that my soul chooseth strangling, and death rather than my life.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
16I loathe it; I would not live alway: let me alone; for my days are vanity.
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
17What is man, that thou shouldest magnify him? and that thou shouldest set thine heart upon him?
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
18And that thou shouldest visit him every morning, and try him every moment?
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
19How long wilt thou not depart from me, nor let me alone till I swallow down my spittle?
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
20I have sinned; what shall I do unto thee, O thou preserver of men? why hast thou set me as a mark against thee, so that I am a burden to myself?
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
21And why dost thou not pardon my transgression, and take away my iniquity? for now shall I sleep in the dust; and thou shalt seek me in the morning, but I shall not be.
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃