1And it came to pass, as he went into the house of one of the chief Pharisees to eat bread on the sabbath day, that they watched him.
1ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃
2And, behold, there was a certain man before him which had the dropsy.
2והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃
3And Jesus answering spake unto the lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath day?
3ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃
4And they held their peace. And he took him, and healed him, and let him go;
4ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃
5And answered them, saying, Which of you shall have an ass or an ox fallen into a pit, and will not straightway pull him out on the sabbath day?
5ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃
6And they could not answer him again to these things.
6ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃
7And he put forth a parable to those which were bidden, when he marked how they chose out the chief rooms; saying unto them.
7וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃
8When thou art bidden of any man to a wedding, sit not down in the highest room; lest a more honourable man than thou be bidden of him;
8כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃
9And he that bade thee and him come and say to thee, Give this man place; and thou begin with shame to take the lowest room.
9ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃
10But when thou art bidden, go and sit down in the lowest room; that when he that bade thee cometh, he may say unto thee, Friend, go up higher: then shalt thou have worship in the presence of them that sit at meat with thee.
10אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃
11For whosoever exalteth himself shall be abased; and he that humbleth himself shall be exalted.
11כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
12Then said he also to him that bade him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, neither thy kinsmen, nor thy rich neighbours; lest they also bid thee again, and a recompence be made thee.
12וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃
13But when thou makest a feast, call the poor, the maimed, the lame, the blind:
13אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃
14And thou shalt be blessed; for they cannot recompense thee: for thou shalt be recompensed at the resurrection of the just.
14ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃
15And when one of them that sat at meat with him heard these things, he said unto him, Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.
15וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃
16Then said he unto him, A certain man made a great supper, and bade many:
16והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃
17And sent his servant at supper time to say to them that were bidden, Come; for all things are now ready.
17וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃
18And they all with one consent began to make excuse. The first said unto him, I have bought a piece of ground, and I must needs go and see it: I pray thee have me excused.
18ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃
19And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them: I pray thee have me excused.
19ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃
20And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.
20ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃
21So that servant came, and shewed his lord these things. Then the master of the house being angry said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor, and the maimed, and the halt, and the blind.
21ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃
22And the servant said, Lord, it is done as thou hast commanded, and yet there is room.
22ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃
23And the lord said unto the servant, Go out into the highways and hedges, and compel them to come in, that my house may be filled.
23ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃
24For I say unto you, That none of those men which were bidden shall taste of my supper.
24כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃
25And there went great multitudes with him: and he turned, and said unto them,
25והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃
26If any man come to me, and hate not his father, and mother, and wife, and children, and brethren, and sisters, yea, and his own life also, he cannot be my disciple.
26איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃
27And whosoever doth not bear his cross, and come after me, cannot be my disciple.
27ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃
28For which of you, intending to build a tower, sitteth not down first, and counteth the cost, whether he have sufficient to finish it?
28כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃
29Lest haply, after he hath laid the foundation, and is not able to finish it, all that behold it begin to mock him,
29פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃
30Saying, This man began to build, and was not able to finish.
30כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃
31Or what king, going to make war against another king, sitteth not down first, and consulteth whether he be able with ten thousand to meet him that cometh against him with twenty thousand?
31אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃
32Or else, while the other is yet a great way off, he sendeth an ambassage, and desireth conditions of peace.
32ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃
33So likewise, whosoever he be of you that forsaketh not all that he hath, he cannot be my disciple.
33ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃
34Salt is good: but if the salt have lost his savour, wherewith shall it be seasoned?
34טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃
35It is neither fit for the land, nor yet for the dunghill; but men cast it out. He that hath ears to hear, let him hear.
35לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃