1Then drew near unto him all the publicans and sinners for to hear him.
1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
2And the Pharisees and scribes murmured, saying, This man receiveth sinners, and eateth with them.
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃
3And he spake this parable unto them, saying,
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
4What man of you, having an hundred sheep, if he lose one of them, doth not leave the ninety and nine in the wilderness, and go after that which is lost, until he find it?
4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃
5And when he hath found it, he layeth it on his shoulders, rejoicing.
5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃
6And when he cometh home, he calleth together his friends and neighbours, saying unto them, Rejoice with me; for I have found my sheep which was lost.
6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃
7I say unto you, that likewise joy shall be in heaven over one sinner that repenteth, more than over ninety and nine just persons, which need no repentance.
7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃
8Either what woman having ten pieces of silver, if she lose one piece, doth not light a candle, and sweep the house, and seek diligently till she find it?
8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃
9And when she hath found it, she calleth her friends and her neighbours together, saying, Rejoice with me; for I have found the piece which I had lost.
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
10Likewise, I say unto you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner that repenteth.
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃
11And he said, A certain man had two sons:
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
12And the younger of them said to his father, Father, give me the portion of goods that falleth to me. And he divided unto them his living.
12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃
13And not many days after the younger son gathered all together, and took his journey into a far country, and there wasted his substance with riotous living.
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
14And when he had spent all, there arose a mighty famine in that land; and he began to be in want.
14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃
15And he went and joined himself to a citizen of that country; and he sent him into his fields to feed swine.
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃
16And he would fain have filled his belly with the husks that the swine did eat: and no man gave unto him.
16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
17And when he came to himself, he said, How many hired servants of my father's have bread enough and to spare, and I perish with hunger!
17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
18I will arise and go to my father, and will say unto him, Father, I have sinned against heaven, and before thee,
18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
19And am no more worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃
20And he arose, and came to his father. But when he was yet a great way off, his father saw him, and had compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.
20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃
21And the son said unto him, Father, I have sinned against heaven, and in thy sight, and am no more worthy to be called thy son.
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
22But the father said to his servants, Bring forth the best robe, and put it on him; and put a ring on his hand, and shoes on his feet:
22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃
23And bring hither the fatted calf, and kill it; and let us eat, and be merry:
23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
24For this my son was dead, and is alive again; he was lost, and is found. And they began to be merry.
24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
25Now his elder son was in the field: and as he came and drew nigh to the house, he heard musick and dancing.
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
26And he called one of the servants, and asked what these things meant.
26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃
27And he said unto him, Thy brother is come; and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe and sound.
27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃
28And he was angry, and would not go in: therefore came his father out, and intreated him.
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃
29And he answering said to his father, Lo, these many years do I serve thee, neither transgressed I at any time thy commandment: and yet thou never gavest me a kid, that I might make merry with my friends:
29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃
30But as soon as this thy son was come, which hath devoured thy living with harlots, thou hast killed for him the fatted calf.
30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃
31And he said unto him, Son, thou art ever with me, and all that I have is thine.
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃
32It was meet that we should make merry, and be glad: for this thy brother was dead, and is alive again; and was lost, and is found.
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃