¹And Jesus entered and passed through Jericho.

¹ויבוא ויעבר ביריחו׃

²And, behold, there was a man named Zacchaeus, which was the chief among the publicans, and he was rich.

²והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃

³And he sought to see Jesus who he was; and could not for the press, because he was little of stature.

³ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃

⁴And he ran before, and climbed up into a sycomore tree to see him: for he was to pass that way.

⁴ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃

⁵And when Jesus came to the place, he looked up, and saw him, and said unto him, Zacchaeus, make haste, and come down; for to day I must abide at thy house.

⁵ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃

⁶And he made haste, and came down, and received him joyfully.

⁶וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃

⁷And when they saw it, they all murmured, saying, That he was gone to be guest with a man that is a sinner.

⁷וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃

⁸And Zacchaeus stood, and said unto the Lord: Behold, Lord, the half of my goods I give to the poor; and if I have taken any thing from any man by false accusation, I restore him fourfold.

⁸ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃

⁹And Jesus said unto him, This day is salvation come to this house, forsomuch as he also is a son of Abraham.

⁹ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃

¹⁰For the Son of man is come to seek and to save that which was lost.

¹⁰כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃

¹¹And as they heard these things, he added and spake a parable, because he was nigh to Jerusalem, and because they thought that the kingdom of God should immediately appear.

¹¹ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃

¹²He said therefore, A certain nobleman went into a far country to receive for himself a kingdom, and to return.

¹²על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃

¹³And he called his ten servants, and delivered them ten pounds, and said unto them, Occupy till I come.

¹³ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃

¹⁴But his citizens hated him, and sent a message after him, saying, We will not have this man to reign over us.

¹⁴ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃

¹⁵And it came to pass, that when he was returned, having received the kingdom, then he commanded these servants to be called unto him, to whom he had given the money, that he might know how much every man had gained by trading.

¹⁵ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃

¹⁶Then came the first, saying, Lord, thy pound hath gained ten pounds.

¹⁶ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃

¹⁷And he said unto him, Well, thou good servant: because thou hast been faithful in a very little, have thou authority over ten cities.

¹⁷ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃

¹⁸And the second came, saying, Lord, thy pound hath gained five pounds.

¹⁸ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃

¹⁹And he said likewise to him, Be thou also over five cities.

¹⁹ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃

²⁰And another came, saying, Lord, behold, here is thy pound, which I have kept laid up in a napkin:

²⁰ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃

²¹For I feared thee, because thou art an austere man: thou takest up that thou layedst not down, and reapest that thou didst not sow.

²¹מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃

²²And he saith unto him, Out of thine own mouth will I judge thee, thou wicked servant. Thou knewest that I was an austere man, taking up that I laid not down, and reaping that I did not sow:

²²ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃

²³Wherefore then gavest not thou my money into the bank, that at my coming I might have required mine own with usury?

²³ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃

²⁴And he said unto them that stood by, Take from him the pound, and give it to him that hath ten pounds.

²⁴ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃

²⁵(And they said unto him, Lord, he hath ten pounds.)

²⁵ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃

²⁶For I say unto you, That unto every one which hath shall be given; and from him that hath not, even that he hath shall be taken away from him.

²⁶הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

²⁷But those mine enemies, which would not that I should reign over them, bring hither, and slay them before me.

²⁷אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃

²⁸And when he had thus spoken, he went before, ascending up to Jerusalem.

²⁸ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃

²⁹And it came to pass, when he was come nigh to Bethphage and Bethany, at the mount called the mount of Olives, he sent two of his disciples,

²⁹ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃

³⁰Saying, Go ye into the village over against you; in the which at your entering ye shall find a colt tied, whereon yet never man sat: loose him, and bring him hither.

³⁰לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃

³¹And if any man ask you, Why do ye loose him? thus shall ye say unto him, Because the Lord hath need of him.

³¹וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃

³²And they that were sent went their way, and found even as he had said unto them.

³²וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃

³³And as they were loosing the colt, the owners thereof said unto them, Why loose ye the colt?

³³ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃

³⁴And they said, The Lord hath need of him.

³⁴ויאמרו האדון צריך לו׃

³⁵And they brought him to Jesus: and they cast their garments upon the colt, and they set Jesus thereon.

³⁵ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃

³⁶And as he went, they spread their clothes in the way.

³⁶ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃

³⁷And when he was come nigh, even now at the descent of the mount of Olives, the whole multitude of the disciples began to rejoice and praise God with a loud voice for all the mighty works that they had seen;

³⁷ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃

³⁸Saying, Blessed be the King that cometh in the name of the Lord: peace in heaven, and glory in the highest.

³⁸ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃

³⁹And some of the Pharisees from among the multitude said unto him, Master, rebuke thy disciples.

³⁹ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃

⁴⁰And he answered and said unto them, I tell you that, if these should hold their peace, the stones would immediately cry out.

⁴⁰ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃

⁴¹And when he was come near, he beheld the city, and wept over it,

⁴¹ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃

⁴²Saying, If thou hadst known, even thou, at least in this thy day, the things which belong unto thy peace! but now they are hid from thine eyes.

⁴²לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃

⁴³For the days shall come upon thee, that thine enemies shall cast a trench about thee, and compass thee round, and keep thee in on every side,

⁴³כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃

⁴⁴And shall lay thee even with the ground, and thy children within thee; and they shall not leave in thee one stone upon another; because thou knewest not the time of thy visitation.

⁴⁴וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃

⁴⁵And he went into the temple, and began to cast out them that sold therein, and them that bought;

⁴⁵ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃

⁴⁶Saying unto them, It is written, My house is the house of prayer: but ye have made it a den of thieves.

⁴⁶ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃

⁴⁷And he taught daily in the temple. But the chief priests and the scribes and the chief of the people sought to destroy him,

⁴⁷ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃

⁴⁸And could not find what they might do: for all the people were very attentive to hear him.

⁴⁸ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃