1And it came to pass, that on one of those days, as he taught the people in the temple, and preached the gospel, the chief priests and the scribes came upon him with the elders,
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
2And spake unto him, saying, Tell us, by what authority doest thou these things? or who is he that gave thee this authority?
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
3And he answered and said unto them, I will also ask you one thing; and answer me:
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4The baptism of John, was it from heaven, or of men?
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
5And they reasoned with themselves, saying, If we shall say, From heaven; he will say, Why then believed ye him not?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6But and if we say, Of men; all the people will stone us: for they be persuaded that John was a prophet.
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7And they answered, that they could not tell whence it was.
7ויענו לא ידענו מאין׃
8And Jesus said unto them, Neither tell I you by what authority I do these things.
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
9Then began he to speak to the people this parable; A certain man planted a vineyard, and let it forth to husbandmen, and went into a far country for a long time.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard: but the husbandmen beat him, and sent him away empty.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11And again he sent another servant: and they beat him also, and entreated him shamefully, and sent him away empty.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12And again he sent a third: and they wounded him also, and cast him out.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13Then said the lord of the vineyard, What shall I do? I will send my beloved son: it may be they will reverence him when they see him.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14But when the husbandmen saw him, they reasoned among themselves, saying, This is the heir: come, let us kill him, that the inheritance may be ours.
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
15So they cast him out of the vineyard, and killed him. What therefore shall the lord of the vineyard do unto them?
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
16He shall come and destroy these husbandmen, and shall give the vineyard to others. And when they heard it, they said, God forbid.
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17And he beheld them, and said, What is this then that is written, The stone which the builders rejected, the same is become the head of the corner?
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18Whosoever shall fall upon that stone shall be broken; but on whomsoever it shall fall, it will grind him to powder.
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19And the chief priests and the scribes the same hour sought to lay hands on him; and they feared the people: for they perceived that he had spoken this parable against them.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
20And they watched him, and sent forth spies, which should feign themselves just men, that they might take hold of his words, that so they might deliver him unto the power and authority of the governor.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
21And they asked him, saying, Master, we know that thou sayest and teachest rightly, neither acceptest thou the person of any, but teachest the way of God truly:
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
22Is it lawful for us to give tribute unto Caesar, or no?
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
23But he perceived their craftiness, and said unto them, Why tempt ye me?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
24Shew me a penny. Whose image and superscription hath it? They answered and said, Caesar's.
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
25And he said unto them, Render therefore unto Caesar the things which be Caesar's, and unto God the things which be God's.
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
26And they could not take hold of his words before the people: and they marvelled at his answer, and held their peace.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
27Then came to him certain of the Sadducees, which deny that there is any resurrection; and they asked him,
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28Saying, Master, Moses wrote unto us, If any man's brother die, having a wife, and he die without children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
29There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
30And the second took her to wife, and he died childless.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
31And the third took her; and in like manner the seven also: and they left no children, and died.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
32Last of all the woman died also.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
33Therefore in the resurrection whose wife of them is she? for seven had her to wife.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
34And Jesus answering said unto them, The children of this world marry, and are given in marriage:
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35But they which shall be accounted worthy to obtain that world, and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage:
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36Neither can they die any more: for they are equal unto the angels; and are the children of God, being the children of the resurrection.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37Now that the dead are raised, even Moses shewed at the bush, when he calleth the Lord the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38For he is not a God of the dead, but of the living: for all live unto him.
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39Then certain of the scribes answering said, Master, thou hast well said.
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
40And after that they durst not ask him any question at all.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
41And he said unto them, How say they that Christ is David's son?
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
42And David himself saith in the book of Psalms, The LORD said unto my Lord, Sit thou on my right hand,
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
43Till I make thine enemies thy footstool.
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44David therefore calleth him Lord, how is he then his son?
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45Then in the audience of all the people he said unto his disciples,
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
46Beware of the scribes, which desire to walk in long robes, and love greetings in the markets, and the highest seats in the synagogues, and the chief rooms at feasts;
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
47Which devour widows' houses, and for a shew make long prayers: the same shall receive greater damnation.
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃