¹And he began to speak unto them by parables. A certain man planted a vineyard, and set an hedge about it, and digged a place for the winefat, and built a tower, and let it out to husbandmen, and went into a far country.

¹ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃

²And at the season he sent to the husbandmen a servant, that he might receive from the husbandmen of the fruit of the vineyard.

²ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃

³And they caught him, and beat him, and sent him away empty.

³ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃

⁴And again he sent unto them another servant; and at him they cast stones, and wounded him in the head, and sent him away shamefully handled.

⁴ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃

⁵And again he sent another; and him they killed, and many others; beating some, and killing some.

⁵ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃

⁶Having yet therefore one son, his wellbeloved, he sent him also last unto them, saying, They will reverence my son.

⁶ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃

⁷But those husbandmen said among themselves, This is the heir; come, let us kill him, and the inheritance shall be our's.

⁷והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃

⁸And they took him, and killed him, and cast him out of the vineyard.

⁸ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃

⁹What shall therefore the lord of the vineyard do? he will come and destroy the husbandmen, and will give the vineyard unto others.

⁹ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃

¹⁰And have ye not read this scripture; The stone which the builders rejected is become the head of the corner:

¹⁰הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹¹This was the Lord's doing, and it is marvellous in our eyes?

¹¹מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃

¹²And they sought to lay hold on him, but feared the people: for they knew that he had spoken the parable against them: and they left him, and went their way.

¹²ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃

¹³And they send unto him certain of the Pharisees and of the Herodians, to catch him in his words.

¹³וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו׃

¹⁴And when they were come, they say unto him, Master, we know that thou art true, and carest for no man: for thou regardest not the person of men, but teachest the way of God in truth: Is it lawful to give tribute to Caesar, or not?

¹⁴ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן׃

¹⁵Shall we give, or shall we not give? But he, knowing their hypocrisy, said unto them, Why tempt ye me? bring me a penny, that I may see it.

¹⁵והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃

¹⁶And they brought it. And he saith unto them, Whose is this image and superscription? And they said unto him, Caesar's.

¹⁶ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר׃

¹⁷And Jesus answering said unto them, Render to Caesar the things that are Caesar's, and to God the things that are God's. And they marvelled at him.

¹⁷ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃

¹⁸Then come unto him the Sadducees, which say there is no resurrection; and they asked him, saying,

¹⁸ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃

¹⁹Master, Moses wrote unto us, If a man's brother die, and leave his wife behind him, and leave no children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.

¹⁹רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃

²⁰Now there were seven brethren: and the first took a wife, and dying left no seed.

²⁰והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃

²¹And the second took her, and died, neither left he any seed: and the third likewise.

²¹ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃

²²And the seven had her, and left no seed: last of all the woman died also.

²²ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃

²³In the resurrection therefore, when they shall rise, whose wife shall she be of them? for the seven had her to wife.

²³ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃

²⁴And Jesus answering said unto them, Do ye not therefore err, because ye know not the scriptures, neither the power of God?

²⁴ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃

²⁵For when they shall rise from the dead, they neither marry, nor are given in marriage; but are as the angels which are in heaven.

²⁵כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃

²⁶And as touching the dead, that they rise: have ye not read in the book of Moses, how in the bush God spake unto him, saying, I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob?

²⁶ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃

²⁷He is not the God of the dead, but the God of the living: ye therefore do greatly err.

²⁷האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃

²⁸And one of the scribes came, and having heard them reasoning together, and perceiving that he had answered them well, asked him, Which is the first commandment of all?

²⁸ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃

²⁹And Jesus answered him, The first of all the commandments is, Hear, O Israel; The Lord our God is one Lord:

²⁹ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃

³⁰And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy mind, and with all thy strength: this is the first commandment.

³⁰ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃

³¹And the second is like, namely this, Thou shalt love thy neighbour as thyself. There is none other commandment greater than these.

³¹והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃

³²And the scribe said unto him, Well, Master, thou hast said the truth: for there is one God; and there is none other but he:

³²ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃

³³And to love him with all the heart, and with all the understanding, and with all the soul, and with all the strength, and to love his neighbour as himself, is more than all whole burnt offerings and sacrifices.

³³ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃

³⁴And when Jesus saw that he answered discreetly, he said unto him, Thou art not far from the kingdom of God. And no man after that durst ask him any question.

³⁴וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃

³⁵And Jesus answered and said, while he taught in the temple, How say the scribes that Christ is the son of David?

³⁵ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד׃

³⁶For David himself said by the Holy Ghost, The LORD said to my Lord, Sit thou on my right hand, till I make thine enemies thy footstool.

³⁶והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁷David therefore himself calleth him Lord; and whence is he then his son? And the common people heard him gladly.

³⁷הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃

³⁸And he said unto them in his doctrine, Beware of the scribes, which love to go in long clothing, and love salutations in the marketplaces,

³⁸ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃

³⁹And the chief seats in the synagogues, and the uppermost rooms at feasts:

³⁹ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

⁴⁰Which devour widows' houses, and for a pretence make long prayers: these shall receive greater damnation.

⁴⁰הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

⁴¹And Jesus sat over against the treasury, and beheld how the people cast money into the treasury: and many that were rich cast in much.

⁴¹וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃

⁴²And there came a certain poor widow, and she threw in two mites, which make a farthing.

⁴²ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃

⁴³And he called unto him his disciples, and saith unto them, Verily I say unto you, That this poor widow hath cast more in, than all they which have cast into the treasury:

⁴³ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃

⁴⁴For all they did cast in of their abundance; but she of her want did cast in all that she had, even all her living.

⁴⁴כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃