¹And he said unto them, Verily I say unto you, That there be some of them that stand here, which shall not taste of death, till they have seen the kingdom of God come with power.

¹ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלהים באה בגבורה׃

²And after six days Jesus taketh with him Peter, and James, and John, and leadeth them up into an high mountain apart by themselves: and he was transfigured before them.

²ואחרי ששת ימים לקח ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויעלם על הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם׃

³And his raiment became shining, exceeding white as snow; so as no fuller on earth can white them.

³ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם׃

⁴And there appeared unto them Elias with Moses: and they were talking with Jesus.

⁴וירא אליהם אליהו ומשה מדברים עם ישוע׃

⁵And Peter answered and said to Jesus, Master, it is good for us to be here: and let us make three tabernacles; one for thee, and one for Moses, and one for Elias.

⁵ויען פטרוס ויאמר אל ישוע רבי טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃

⁶For he wist not what to say; for they were sore afraid.

⁶כי לא ידע מה ידבר כי היו נבהלים׃

⁷And there was a cloud that overshadowed them: and a voice came out of the cloud, saying, This is my beloved Son: hear him.

⁷ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו׃

⁸And suddenly, when they had looked round about, they saw no man any more, save Jesus only with themselves.

⁸והמה הביטו כה וכה פתאם ולא ראו עוד איש בלתי את ישוע לבדו אתם׃

⁹And as they came down from the mountain, he charged them that they should tell no man what things they had seen, till the Son of man were risen from the dead.

⁹וירדו מן ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את אשר ראו עד כי יקום בן האדם מן המתים׃

¹⁰And they kept that saying with themselves, questioning one with another what the rising from the dead should mean.

¹⁰וישמרו את הדבר בלבבם וידרשו לדעת מה היא התקומה מן המתים׃

¹¹And they asked him, saying, Why say the scribes that Elias must first come?

¹¹וישאלהו לאמר מה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃

¹²And he answered and told them, Elias verily cometh first, and restoreth all things; and how it is written of the Son of man, that he must suffer many things, and be set at nought.

¹²ויען ויאמר להם הנה אליהו בא בראשונה וישיב את הכל ומה כתוב על בן האדם הלא כי יענה הרבה וימאס׃

¹³But I say unto you, That Elias is indeed come, and they have done unto him whatsoever they listed, as it is written of him.

¹³אבל אמר אני לכם גם בא אליהו וגם עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו׃

¹⁴And when he came to his disciples, he saw a great multitude about them, and the scribes questioning with them.

¹⁴ויהי כבואו אל התלמידים וירא עם רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם׃

¹⁵And straightway all the people, when they beheld him, were greatly amazed, and running to him saluted him.

¹⁵וכל העם כראותם אתו כן תמהו וירוצי אליו וישאלו לו לשלום׃

¹⁶And he asked the scribes, What question ye with them?

¹⁶וישאל את הסופרים מה אתם מתוכחים עמהם׃

¹⁷And one of the multitude answered and said, Master, I have brought unto thee my son, which hath a dumb spirit;

¹⁷ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו׃

¹⁸And wheresoever he taketh him, he teareth him: and he foameth, and gnasheth with his teeth, and pineth away: and I spake to thy disciples that they should cast him out; and they could not.

¹⁸והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גופו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃

¹⁹He answereth him, and saith, O faithless generation, how long shall I be with you? how long shall I suffer you? bring him unto me.

¹⁹ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני׃

²⁰And they brought him unto him: and when he saw him, straightway the spirit tare him; and he fell on the ground, and wallowed foaming.

²⁰ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃

²¹And he asked his father, How long is it ago since this came unto him? And he said, Of a child.

²¹וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃

²²And ofttimes it hath cast him into the fire, and into the waters, to destroy him: but if thou canst do any thing, have compassion on us, and help us.

²²ופעמים רבות הפיל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃

²³Jesus said unto him, If thou canst believe, all things are possible to him that believeth.

²³ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃

²⁴And straightway the father of the child cried out, and said with tears, Lord, I believe; help thou mine unbelief.

²⁴ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי׃

²⁵When Jesus saw that the people came running together, he rebuked the foul spirit, saying unto him, Thou dumb and deaf spirit, I charge thee, come out of him, and enter no more into him.

²⁵וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל תסף לבוא בו עוד׃

²⁶And the spirit cried, and rent him sore, and came out of him: and he was as one dead; insomuch that many said, He is dead.

²⁶ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע׃

²⁷But Jesus took him by the hand, and lifted him up; and he arose.

²⁷ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃

²⁸And when he was come into the house, his disciples asked him privately, Why could not we cast him out?

²⁸ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃

²⁹And he said unto them, This kind can come forth by nothing, but by prayer and fasting.

²⁹ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם בתפלה ובצום׃

³⁰And they departed thence, and passed through Galilee; and he would not that any man should know it.

³⁰ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש׃

³¹For he taught his disciples, and said unto them, The Son of man is delivered into the hands of men, and they shall kill him; and after that he is killed, he shall rise the third day.

³¹כי היה מלמד את תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי׃

³²But they understood not that saying, and were afraid to ask him.

³²והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו׃

³³And he came to Capernaum: and being in the house he asked them, What was it that ye disputed among yourselves by the way?

³³ויבא אל כפר נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם רעהו בדרך׃

³⁴But they held their peace: for by the way they had disputed among themselves, who should be the greatest.

³⁴ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם׃

³⁵And he sat down, and called the twelve, and saith unto them, If any man desire to be first, the same shall be last of all, and servant of all.

³⁵וישב ויקרא אל שנים העשר ויאמר אליהם איש כי יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם׃

³⁶And he took a child, and set him in the midst of them: and when he had taken him in his arms, he said unto them,

³⁶ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם׃

³⁷Whosoever shall receive one of such children in my name, receiveth me: and whosoever shall receive me, receiveth not me, but him that sent me.

³⁷כל אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם את אשר שלחני׃

³⁸And John answered him, saying, Master, we saw one casting out devils in thy name, and he followeth not us: and we forbad him, because he followeth not us.

³⁸ויען יוחנן ויאמר אליו רבי ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונכלאנו יען אשר לא הלך אחרינו׃

³⁹But Jesus said, Forbid him not: for there is no man which shall do a miracle in my name, that can lightly speak evil of me.

³⁹ויאמר ישוע אל תכלאהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר בי רעה׃

⁴⁰For he that is not against us is on our part.

⁴⁰כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו׃

⁴¹For whosoever shall give you a cup of water to drink in my name, because ye belong to Christ, verily I say unto you, he shall not lose his reward.

⁴¹כי כל המשקה אתכם כוס מים בשמי על אשר אתם למשיח אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו׃

⁴²And whosoever shall offend one of these little ones that believe in me, it is better for him that a millstone were hanged about his neck, and he were cast into the sea.

⁴²וכל המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח רכב על צוארו והשלך בים׃

⁴³And if thy hand offend thee, cut it off: it is better for thee to enter into life maimed, than having two hands to go into hell, into the fire that never shall be quenched:

⁴³ואם ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל גיהנם אל האש אשר לא תכבה׃

⁴⁴Where their worm dieth not, and the fire is not quenched.

⁴⁴אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃

⁴⁵And if thy foot offend thee, cut it off: it is better for thee to enter halt into life, than having two feet to be cast into hell, into the fire that never shall be quenched:

⁴⁵ואם רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל האש אשר לא תכבה׃

⁴⁶Where their worm dieth not, and the fire is not quenched.

⁴⁶אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃

⁴⁷And if thine eye offend thee, pluck it out: it is better for thee to enter into the kingdom of God with one eye, than having two eyes to be cast into hell fire:

⁴⁷ואם עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃

⁴⁸Where their worm dieth not, and the fire is not quenched.

⁴⁸אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃

⁴⁹For every one shall be salted with fire, and every sacrifice shall be salted with salt.

⁴⁹כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח׃

⁵⁰Salt is good: but if the salt have lost his saltness, wherewith will ye season it? Have salt in yourselves, and have peace one with another.

⁵⁰טוב המלח ואם המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו יהי לכם מלח בקרבכם ויהי שלום ביניכם׃