¹In those days the multitude being very great, and having nothing to eat, Jesus called his disciples unto him, and saith unto them,

¹ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

²I have compassion on the multitude, because they have now been with me three days, and have nothing to eat:

²נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

³And if I send them away fasting to their own houses, they will faint by the way: for divers of them came from far.

³והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

⁴And his disciples answered him, From whence can a man satisfy these men with bread here in the wilderness?

⁴ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

⁵And he asked them, How many loaves have ye? And they said, Seven.

⁵וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

⁶And he commanded the people to sit down on the ground: and he took the seven loaves, and gave thanks, and brake, and gave to his disciples to set before them; and they did set them before the people.

⁶ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

⁷And they had a few small fishes: and he blessed, and commanded to set them also before them.

⁷ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

⁸So they did eat, and were filled: and they took up of the broken meat that was left seven baskets.

⁸ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

⁹And they that had eaten were about four thousand: and he sent them away.

⁹והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

¹⁰And straightway he entered into a ship with his disciples, and came into the parts of Dalmanutha.

¹⁰אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

¹¹And the Pharisees came forth, and began to question with him, seeking of him a sign from heaven, tempting him.

¹¹ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

¹²And he sighed deeply in his spirit, and saith, Why doth this generation seek after a sign? verily I say unto you, There shall no sign be given unto this generation.

¹²ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

¹³And he left them, and entering into the ship again departed to the other side.

¹³ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

¹⁴Now the disciples had forgotten to take bread, neither had they in the ship with them more than one loaf.

¹⁴וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

¹⁵And he charged them, saying, Take heed, beware of the leaven of the Pharisees, and of the leaven of Herod.

¹⁵ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

¹⁶And they reasoned among themselves, saying, It is because we have no bread.

¹⁶ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

¹⁷And when Jesus knew it, he saith unto them, Why reason ye, because ye have no bread? perceive ye not yet, neither understand? have ye your heart yet hardened?

¹⁷וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

¹⁸Having eyes, see ye not? and having ears, hear ye not? and do ye not remember?

¹⁸עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

¹⁹When I brake the five loaves among five thousand, how many baskets full of fragments took ye up? They say unto him, Twelve.

¹⁹כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃

²⁰And when the seven among four thousand, how many baskets full of fragments took ye up? And they said, Seven.

²⁰ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃

²¹And he said unto them, How is it that ye do not understand?

²¹ויאמר אליהם איך לא תבינו׃

²²And he cometh to Bethsaida; and they bring a blind man unto him, and besought him to touch him.

²²ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃

²³And he took the blind man by the hand, and led him out of the town; and when he had spit on his eyes, and put his hands upon him, he asked him if he saw ought.

²³ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃

²⁴And he looked up, and said, I see men as trees, walking.

²⁴ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃

²⁵After that he put his hands again upon his eyes, and made him look up: and he was restored, and saw every man clearly.

²⁵ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

²⁶And he sent him away to his house, saying, Neither go into the town, nor tell it to any in the town.

²⁶וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃

²⁷And Jesus went out, and his disciples, into the towns of Caesarea Philippi: and by the way he asked his disciples, saying unto them, Whom do men say that I am?

²⁷ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃

²⁸And they answered, John the Baptist; but some say, Elias; and others, One of the prophets.

²⁸ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃

²⁹And he saith unto them, But whom say ye that I am? And Peter answereth and saith unto him, Thou art the Christ.

²⁹וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃

³⁰And he charged them that they should tell no man of him.

³⁰ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃

³¹And he began to teach them, that the Son of man must suffer many things, and be rejected of the elders, and of the chief priests, and scribes, and be killed, and after three days rise again.

³¹ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃

³²And he spake that saying openly. And Peter took him, and began to rebuke him.

³²והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃

³³But when he had turned about and looked on his disciples, he rebuked Peter, saying, Get thee behind me, Satan: for thou savourest not the things that be of God, but the things that be of men.

³³ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

³⁴And when he had called the people unto him with his disciples also, he said unto them, Whosoever will come after me, let him deny himself, and take up his cross, and follow me.

³⁴ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃

³⁵For whosoever will save his life shall lose it; but whosoever shall lose his life for my sake and the gospel's, the same shall save it.

³⁵כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃

³⁶For what shall it profit a man, if he shall gain the whole world, and lose his own soul?

³⁶כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃

³⁷Or what shall a man give in exchange for his soul?

³⁷או מה יתן איש פדיון נפשו׃

³⁸Whosoever therefore shall be ashamed of me and of my words in this adulterous and sinful generation; of him also shall the Son of man be ashamed, when he cometh in the glory of his Father with the holy angels.

³⁸כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃