¹Then came together unto him the Pharisees, and certain of the scribes, which came from Jerusalem.

¹ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

²And when they saw some of his disciples eat bread with defiled, that is to say, with unwashen, hands, they found fault.

²ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

³For the Pharisees, and all the Jews, except they wash their hands oft, eat not, holding the tradition of the elders.

³כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

⁴And when they come from the market, except they wash, they eat not. And many other things there be, which they have received to hold, as the washing of cups, and pots, brasen vessels, and of tables.

⁴ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

⁵Then the Pharisees and scribes asked him, Why walk not thy disciples according to the tradition of the elders, but eat bread with unwashen hands?

⁵וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

⁶He answered and said unto them, Well hath Esaias prophesied of you hypocrites, as it is written, This people honoureth me with their lips, but their heart is far from me.

⁶ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁷Howbeit in vain do they worship me, teaching for doctrines the commandments of men.

⁷ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁸For laying aside the commandment of God, ye hold the tradition of men, as the washing of pots and cups: and many other such like things ye do.

⁸כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

⁹And he said unto them, Full well ye reject the commandment of God, that ye may keep your own tradition.

⁹ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

¹⁰For Moses said, Honour thy father and thy mother; and, Whoso curseth father or mother, let him die the death:

¹⁰כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

¹¹But ye say, If a man shall say to his father or mother, It is Corban, that is to say, a gift, by whatsoever thou mightest be profited by me; he shall be free.

¹¹ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

¹²And ye suffer him no more to do ought for his father or his mother;

¹²ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

¹³Making the word of God of none effect through your tradition, which ye have delivered: and many such like things do ye.

¹³ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

¹⁴And when he had called all the people unto him, he said unto them, Hearken unto me every one of you, and understand:

¹⁴ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

¹⁵There is nothing from without a man, that entering into him can defile him: but the things which come out of him, those are they that defile the man.

¹⁵אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

¹⁶If any man have ears to hear, let him hear.

¹⁶כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁷And when he was entered into the house from the people, his disciples asked him concerning the parable.

¹⁷ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

¹⁸And he saith unto them, Are ye so without understanding also? Do ye not perceive, that whatsoever thing from without entereth into the man, it cannot defile him;

¹⁸ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

¹⁹Because it entereth not into his heart, but into the belly, and goeth out into the draught, purging all meats?

¹⁹כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

²⁰And he said, That which cometh out of the man, that defileth the man.

²⁰ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

²¹For from within, out of the heart of men, proceed evil thoughts, adulteries, fornications, murders,

²¹]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

²²Thefts, covetousness, wickedness, deceit, lasciviousness, an evil eye, blasphemy, pride, foolishness:

²²]22-12[׃

²³All these evil things come from within, and defile the man.

²³כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

²⁴And from thence he arose, and went into the borders of Tyre and Sidon, and entered into an house, and would have no man know it: but he could not be hid.

²⁴ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

²⁵For a certain woman, whose young daughter had an unclean spirit, heard of him, and came and fell at his feet:

²⁵כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

²⁶The woman was a Greek, a Syrophenician by nation; and she besought him that he would cast forth the devil out of her daughter.

²⁶והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

²⁷But Jesus said unto her, Let the children first be filled: for it is not meet to take the children's bread, and to cast it unto the dogs.

²⁷ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁸And she answered and said unto him, Yes, Lord: yet the dogs under the table eat of the children's crumbs.

²⁸ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

²⁹And he said unto her, For this saying go thy way; the devil is gone out of thy daughter.

²⁹ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

³⁰And when she was come to her house, she found the devil gone out, and her daughter laid upon the bed.

³⁰ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

³¹And again, departing from the coasts of Tyre and Sidon, he came unto the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.

³¹וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

³²And they bring unto him one that was deaf, and had an impediment in his speech; and they beseech him to put his hand upon him.

³²ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

³³And he took him aside from the multitude, and put his fingers into his ears, and he spit, and touched his tongue;

³³ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

³⁴And looking up to heaven, he sighed, and saith unto him, Ephphatha, that is, Be opened.

³⁴ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

³⁵And straightway his ears were opened, and the string of his tongue was loosed, and he spake plain.

³⁵וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

³⁶And he charged them that they should tell no man: but the more he charged them, so much the more a great deal they published it;

³⁶ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

³⁷And were beyond measure astonished, saying, He hath done all things well: he maketh both the deaf to hear, and the dumb to speak.

³⁷וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃