¹And he went out from thence, and came into his own country; and his disciples follow him.

¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

²And when the sabbath day was come, he began to teach in the synagogue: and many hearing him were astonished, saying, From whence hath this man these things? and what wisdom is this which is given unto him, that even such mighty works are wrought by his hands?

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

³Is not this the carpenter, the son of Mary, the brother of James, and Joses, and of Juda, and Simon? and are not his sisters here with us? And they were offended at him.

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

⁴But Jesus, said unto them, A prophet is not without honour, but in his own country, and among his own kin, and in his own house.

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁵And he could there do no mighty work, save that he laid his hands upon a few sick folk, and healed them.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁶And he marvelled because of their unbelief. And he went round about the villages, teaching.

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁷And he called unto him the twelve, and began to send them forth by two and two; and gave them power over unclean spirits;

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁸And commanded them that they should take nothing for their journey, save a staff only; no scrip, no bread, no money in their purse:

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁹But be shod with sandals; and not put on two coats.

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

¹⁰And he said unto them, In what place soever ye enter into an house, there abide till ye depart from that place.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹¹And whosoever shall not receive you, nor hear you, when ye depart thence, shake off the dust under your feet for a testimony against them. Verily I say unto you, It shall be more tolerable for Sodom and Gomorrha in the day of judgment, than for that city.

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹²And they went out, and preached that men should repent.

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹³And they cast out many devils, and anointed with oil many that were sick, and healed them.

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹⁴And king Herod heard of him; (for his name was spread abroad:) and he said, That John the Baptist was risen from the dead, and therefore mighty works do shew forth themselves in him.

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁵Others said, That it is Elias. And others said, That it is a prophet, or as one of the prophets.

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁶But when Herod heard thereof, he said, It is John, whom I beheaded: he is risen from the dead.

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁷For Herod himself had sent forth and laid hold upon John, and bound him in prison for Herodias' sake, his brother Philip's wife: for he had married her.

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁸For John had said unto Herod, It is not lawful for thee to have thy brother's wife.

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁹Therefore Herodias had a quarrel against him, and would have killed him; but she could not:

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

²⁰For Herod feared John, knowing that he was a just man and an holy, and observed him; and when he heard him, he did many things, and heard him gladly.

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²¹And when a convenient day was come, that Herod on his birthday made a supper to his lords, high captains, and chief estates of Galilee;

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²²And when the daughter of the said Herodias came in, and danced, and pleased Herod and them that sat with him, the king said unto the damsel, Ask of me whatsoever thou wilt, and I will give it thee.

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²³And he sware unto her, Whatsoever thou shalt ask of me, I will give it thee, unto the half of my kingdom.

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²⁴And she went forth, and said unto her mother, What shall I ask? And she said, The head of John the Baptist.

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵And she came in straightway with haste unto the king, and asked, saying, I will that thou give me by and by in a charger the head of John the Baptist.

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁶And the king was exceeding sorry; yet for his oath's sake, and for their sakes which sat with him, he would not reject her.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁷And immediately the king sent an executioner, and commanded his head to be brought: and he went and beheaded him in the prison,

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁸And brought his head in a charger, and gave it to the damsel: and the damsel gave it to her mother.

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁹And when his disciples heard of it, they came and took up his corpse, and laid it in a tomb.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

³⁰And the apostles gathered themselves together unto Jesus, and told him all things, both what they had done, and what they had taught.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³¹And he said unto them, Come ye yourselves apart into a desert place, and rest a while: for there were many coming and going, and they had no leisure so much as to eat.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³²And they departed into a desert place by ship privately.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³³And the people saw them departing, and many knew him, and ran afoot thither out of all cities, and outwent them, and came together unto him.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³⁴And Jesus, when he came out, saw much people, and was moved with compassion toward them, because they were as sheep not having a shepherd: and he began to teach them many things.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁵And when the day was now far spent, his disciples came unto him, and said, This is a desert place, and now the time is far passed:

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁶Send them away, that they may go into the country round about, and into the villages, and buy themselves bread: for they have nothing to eat.

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁷He answered and said unto them, Give ye them to eat. And they say unto him, Shall we go and buy two hundred pennyworth of bread, and give them to eat?

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁸He saith unto them, How many loaves have ye? go and see. And when they knew, they say, Five, and two fishes.

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁹And he commanded them to make all sit down by companies upon the green grass.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

⁴⁰And they sat down in ranks, by hundreds, and by fifties.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴¹And when he had taken the five loaves and the two fishes, he looked up to heaven, and blessed, and brake the loaves, and gave them to his disciples to set before them; and the two fishes divided he among them all.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴²And they did all eat, and were filled.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴³And they took up twelve baskets full of the fragments, and of the fishes.

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴⁴And they that did eat of the loaves were about five thousand men.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁵And straightway he constrained his disciples to get into the ship, and to go to the other side before unto Bethsaida, while he sent away the people.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁶And when he had sent them away, he departed into a mountain to pray.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁷And when even was come, the ship was in the midst of the sea, and he alone on the land.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁸And he saw them toiling in rowing; for the wind was contrary unto them: and about the fourth watch of the night he cometh unto them, walking upon the sea, and would have passed by them.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁹But when they saw him walking upon the sea, they supposed it had been a spirit, and cried out:

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁵⁰For they all saw him, and were troubled. And immediately he talked with them, and saith unto them, Be of good cheer: it is I; be not afraid.

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵¹And he went up unto them into the ship; and the wind ceased: and they were sore amazed in themselves beyond measure, and wondered.

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵²For they considered not the miracle of the loaves: for their heart was hardened.

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵³And when they had passed over, they came into the land of Gennesaret, and drew to the shore.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵⁴And when they were come out of the ship, straightway they knew him,

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁵And ran through that whole region round about, and began to carry about in beds those that were sick, where they heard he was.

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁶And whithersoever he entered, into villages, or cities, or country, they laid the sick in the streets, and besought him that they might touch if it were but the border of his garment: and as many as touched him were made whole.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃