¹The same day went Jesus out of the house, and sat by the sea side.

¹ויהי ביום ההוא ויצא ישוע מן הבית וישב על הים׃

²And great multitudes were gathered together unto him, so that he went into a ship, and sat; and the whole multitude stood on the shore.

²ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל האניה וישב בה וכל העם עמדים על שפת הים׃

³And he spake many things unto them in parables, saying, Behold, a sower went forth to sow;

³וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע׃

⁴And when he sowed, some seeds fell by the way side, and the fowls came and devoured them up:

⁴ובזרעו נפל מן הזרע על יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו׃

⁵Some fell upon stony places, where they had not much earth: and forthwith they sprung up, because they had no deepness of earth:

⁵ויש אשר נפל על מקמות סלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃

⁶And when the sun was up, they were scorched; and because they had no root, they withered away.

⁶ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה לו שרש׃

⁷And some fell among thorns; and the thorns sprung up, and choked them:

⁷ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו׃

⁸But other fell into good ground, and brought forth fruit, some an hundredfold, some sixtyfold, some thirtyfold.

⁸ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃

⁹Who hath ears to hear, let him hear.

⁹מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁰And the disciples came, and said unto him, Why speakest thou unto them in parables?

¹⁰ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם׃

¹¹He answered and said unto them, Because it is given unto you to know the mysteries of the kingdom of heaven, but to them it is not given.

¹¹ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את סודות מלכות השמים ולהם לא נתן׃

¹²For whosoever hath, to him shall be given, and he shall have more abundance: but whosoever hath not, from him shall be taken away even that he hath.

¹²כי מי שיש לו נתן ינתן לו ויעדיף ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃

¹³Therefore speak I to them in parables: because they seeing see not; and hearing they hear not, neither do they understand.

¹³על כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף לא יבינו׃

¹⁴And in them is fulfilled the prophecy of Esaias, which saith, By hearing ye shall hear, and shall not understand; and seeing ye shall see, and shall not perceive:

¹⁴ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו׃

¹⁵For this people's heart is waxed gross, and their ears are dull of hearing, and their eyes they have closed; lest at any time they should see with their eyes and hear with their ears, and should understand with their heart, and should be converted, and I should heal them.

¹⁵כי השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו׃

¹⁶But blessed are your eyes, for they see: and your ears, for they hear.

¹⁶ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה׃

¹⁷For verily I say unto you, That many prophets and righteous men have desired to see those things which ye see, and have not seen them; and to hear those things which ye hear, and have not heard them.

¹⁷כי אמן אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראת את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעוהו׃

¹⁸Hear ye therefore the parable of the sower.

¹⁸לכן אתם שמעו נא את משל הזורע׃

¹⁹When any one heareth the word of the kingdom, and understandeth it not, then cometh the wicked one, and catcheth away that which was sown in his heart. This is he which received seed by the way side.

¹⁹כל איש שמע את דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את הזרוע בלבבו הוא הנזרע על יד הדרך׃

²⁰But he that received the seed into stony places, the same is he that heareth the word, and anon with joy receiveth it;

²⁰והנזרע על הסלע הוא השמע את הדבר וימהר ויקחנו בשמחה׃

²¹Yet hath he not root in himself, but dureth for a while: for when tribulation or persecution ariseth because of the word, by and by he is offended.

²¹אך אין לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מיד נכשל׃

²²He also that received seed among the thorns is he that heareth the word; and the care of this world, and the deceitfulness of riches, choke the word, and he becometh unfruitful.

²²והנזרע בין הקצים הוא השמע את הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את הדבר ופרי לא יהיה לו׃

²³But he that received seed into the good ground is he that heareth the word, and understandeth it; which also beareth fruit, and bringeth forth, some an hundredfold, some sixty, some thirty.

²³והנזרע על האדמה הטובה הוא השמע את הדבר ומבין אתו אף יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃

²⁴Another parable put he forth unto them, saying, The kingdom of heaven is likened unto a man which sowed good seed in his field:

²⁴וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו׃

²⁵But while men slept, his enemy came and sowed tares among the wheat, and went his way.

²⁵ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו׃

²⁶But when the blade was sprung up, and brought forth fruit, then appeared the tares also.

²⁶וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין׃

²⁷So the servants of the householder came and said unto him, Sir, didst not thou sow good seed in thy field? from whence then hath it tares?

²⁷ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין׃

²⁸He said unto them, An enemy hath done this. The servants said unto him, Wilt thou then that we go and gather them up?

²⁸ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם׃

²⁹But he said, Nay; lest while ye gather up the tares, ye root up also the wheat with them.

²⁹ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים׃

³⁰Let both grow together until the harvest: and in the time of harvest I will say to the reapers, Gather ye together first the tares, and bind them in bundles to burn them: but gather the wheat into my barn.

³⁰הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי׃

³¹Another parable put he forth unto them, saying, The kingdom of heaven is like to a grain of mustard seed, which a man took, and sowed in his field:

³¹וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו׃

³²Which indeed is the least of all seeds: but when it is grown, it is the greatest among herbs, and becometh a tree, so that the birds of the air come and lodge in the branches thereof.

³²והוא קטן מכל הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן הירקות והיה לעץ עד אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו׃

³³Another parable spake he unto them; The kingdom of heaven is like unto leaven, which a woman took, and hid in three measures of meal, till the whole was leavened.

³³וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו׃

³⁴All these things spake Jesus unto the multitude in parables; and without a parable spake he not unto them:

³⁴כל זאת דבר ישוע במשלים אל המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם׃

³⁵That it might be fulfilled which was spoken by the prophet, saying, I will open my mouth in parables; I will utter things which have been kept secret from the foundation of the world.

³⁵למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

³⁶Then Jesus sent the multitude away, and went into the house: and his disciples came unto him, saying, Declare unto us the parable of the tares of the field.

³⁶אז שלח ישוע את המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר נא לנו את משל זוני השדה׃

³⁷He answered and said unto them, He that soweth the good seed is the Son of man;

³⁷ויען ויאמר אליהם הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם׃

³⁸The field is the world; the good seed are the children of the kingdom; but the tares are the children of the wicked one;

³⁸והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה׃

³⁹The enemy that sowed them is the devil; the harvest is the end of the world; and the reapers are the angels.

³⁹והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים׃

⁴⁰As therefore the tares are gathered and burned in the fire; so shall it be in the end of this world.

⁴⁰והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה׃

⁴¹The Son of man shall send forth his angels, and they shall gather out of his kingdom all things that offend, and them which do iniquity;

⁴¹בן האדם ישלח את מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל המכשלות ואת כל פעלי האון׃

⁴²And shall cast them into a furnace of fire: there shall be wailing and gnashing of teeth.

⁴²והשליכו אתם אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃

⁴³Then shall the righteous shine forth as the sun in the kingdom of their Father. Who hath ears to hear, let him hear.

⁴³אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

⁴⁴Again, the kingdom of heaven is like unto treasure hid in a field; the which when a man hath found, he hideth, and for joy thereof goeth and selleth all that he hath, and buyeth that field.

⁴⁴עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא׃

⁴⁵Again, the kingdom of heaven is like unto a merchant man, seeking goodly pearls:

⁴⁵עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות׃

⁴⁶Who, when he had found one pearl of great price, went and sold all that he had, and bought it.

⁴⁶וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה׃

⁴⁷Again, the kingdom of heaven is like unto a net, that was cast into the sea, and gathered of every kind:

⁴⁷עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה׃

⁴⁸Which, when it was full, they drew to shore, and sat down, and gathered the good into vessels, but cast the bad away.

⁴⁸וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה׃

⁴⁹So shall it be at the end of the world: the angels shall come forth, and sever the wicked from among the just,

⁴⁹כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים׃

⁵⁰And shall cast them into the furnace of fire: there shall be wailing and gnashing of teeth.

⁵⁰והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃

⁵¹Jesus saith unto them, Have ye understood all these things? They say unto him, Yea, Lord.

⁵¹ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את כל זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃

⁵²Then said he unto them, Therefore every scribe which is instructed unto the kingdom of heaven is like unto a man that is an householder, which bringeth forth out of his treasure things new and old.

⁵²ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות׃

⁵³And it came to pass, that when Jesus had finished these parables, he departed thence.

⁵³ויהי ככלות ישוע את המשלים האלה ויעבר משם׃

⁵⁴And when he was come into his own country, he taught them in their synagogue, insomuch that they were astonished, and said, Whence hath this man this wisdom, and these mighty works?

⁵⁴ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות׃

⁵⁵Is not this the carpenter's son? is not his mother called Mary? and his brethren, James, and Joses, and Simon, and Judas?

⁵⁵הלא זה הוא בן החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה׃

⁵⁶And his sisters, are they not all with us? Whence then hath this man all these things?

⁵⁶ואחיותיו הלא כלן אתנו הן ומאין איפוא לו כל אלה׃

⁵⁷And they were offended in him. But Jesus said unto them, A prophet is not without honour, save in his own country, and in his own house.

⁵⁷ויהי להם למכשול ויאמר ישוע אליהם אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובביתו׃

⁵⁸And he did not many mighty works there because of their unbelief.

⁵⁸ולא עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם׃