1For the kingdom of heaven is like unto a man that is an householder, which went out early in the morning to hire labourers into his vineyard.
1כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃
2And when he had agreed with the labourers for a penny a day, he sent them into his vineyard.
2והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃
3And he went out about the third hour, and saw others standing idle in the marketplace,
3ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃
4And said unto them; Go ye also into the vineyard, and whatsoever is right I will give you. And they went their way.
4ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃
5Again he went out about the sixth and ninth hour, and did likewise.
5ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃
6And about the eleventh hour he went out, and found others standing idle, and saith unto them, Why stand ye here all the day idle?
6ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃
7They say unto him, Because no man hath hired us. He saith unto them, Go ye also into the vineyard; and whatsoever is right, that shall ye receive.
7ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃
8So when even was come, the lord of the vineyard saith unto his steward, Call the labourers, and give them their hire, beginning from the last unto the first.
8ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃
9And when they came that were hired about the eleventh hour, they received every man a penny.
9ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃
10But when the first came, they supposed that they should have received more; and they likewise received every man a penny.
10ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃
11And when they had received it, they murmured against the goodman of the house,
11ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃
12Saying, These last have wrought but one hour, and thou hast made them equal unto us, which have borne the burden and heat of the day.
12אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃
13But he answered one of them, and said, Friend, I do thee no wrong: didst not thou agree with me for a penny?
13ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃
14Take that thine is, and go thy way: I will give unto this last, even as unto thee.
14קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃
15Is it not lawful for me to do what I will with mine own? Is thine eye evil, because I am good?
15הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃
16So the last shall be first, and the first last: for many be called, but few chosen.
16ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
17And Jesus going up to Jerusalem took the twelve disciples apart in the way, and said unto them,
17ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃
18Behold, we go up to Jerusalem; and the Son of man shall be betrayed unto the chief priests and unto the scribes, and they shall condemn him to death,
18הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃
19And shall deliver him to the Gentiles to mock, and to scourge, and to crucify him: and the third day he shall rise again.
19ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃
20Then came to him the mother of Zebedees children with her sons, worshipping him, and desiring a certain thing of him.
20אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃
21And he said unto her, What wilt thou? She saith unto him, Grant that these my two sons may sit, the one on thy right hand, and the other on the left, in thy kingdom.
21ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃
22But Jesus answered and said, Ye know not what ye ask. Are ye able to drink of the cup that I shall drink of, and to be baptized with the baptism that I am baptized with? They say unto him, We are able.
22ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃
23And he saith unto them, Ye shall drink indeed of my cup, and be baptized with the baptism that I am baptized with: but to sit on my right hand, and on my left, is not mine to give, but it shall be given to them for whom it is prepared of my Father.
23ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃
24And when the ten heard it, they were moved with indignation against the two brethren.
24ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃
25But Jesus called them unto him, and said, Ye know that the princes of the Gentiles exercise dominion over them, and they that are great exercise authority upon them.
25וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃
26But it shall not be so among you: but whosoever will be great among you, let him be your minister;
26ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃
27And whosoever will be chief among you, let him be your servant:
27והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃
28Even as the Son of man came not to be ministered unto, but to minister, and to give his life a ransom for many.
28כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃
29And as they departed from Jericho, a great multitude followed him.
29ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃
30And, behold, two blind men sitting by the way side, when they heard that Jesus passed by, cried out, saying, Have mercy on us, O Lord, thou son of David.
30והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃
31And the multitude rebuked them, because they should hold their peace: but they cried the more, saying, Have mercy on us, O Lord, thou son of David.
31ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃
32And Jesus stood still, and called them, and said, What will ye that I shall do unto you?
32ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃
33They say unto him, Lord, that our eyes may be opened.
33ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃
34So Jesus had compassion on them, and touched their eyes: and immediately their eyes received sight, and they followed him.
34ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃