¹And Saul speaketh unto Jonathan his son, and unto all his servants, to put David to death,

¹וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מאד׃

²and Jonathan son of Saul delighted exceedingly in David, and Jonathan declareth to David, saying, `Saul my father is seeking to put thee to death, and, now, take heed, I pray thee, in the morning, and thou hast abode in a secret place, and been hidden,

²ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת׃

³and I — I go out, and have stood by the side of my father in the field where thou [art], and I speak of thee unto my father, and have seen what [is coming], and have declared to thee.`

³ואני אצא ועמדתי ליד אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל אבי וראיתי מה והגדתי לך׃

⁴And Jonathan speaketh good of David unto Saul his father, and saith unto him, `Let not the king sin against his servant, against David, because he hath not sinned against thee, and because his works for thee [are] very good;

⁴וידבר יהונתן בדוד טוב אל שאול אביו ויאמר אליו אל יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב לך מאד׃

⁵yea, he putteth his life in his hand, and smiteth the Philistine, and Jehovah worketh a great salvation for all Israel; thou hast seen, and dost rejoice, and why dost thou sin against innocent blood, to put David to death for nought?`

⁵וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חנם׃

⁶And Saul hearkeneth to the voice of Jonathan, and Saul sweareth, `Jehovah liveth — he doth not die.`

⁶וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי יהוה אם יומת׃

⁷And Jonathan calleth for David, and Jonathan declareth to him all these words, and Jonathan bringeth in David unto Saul, and he is before him as heretofore.

⁷ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל הדברים האלה ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום׃

⁸And there addeth to be war, and David goeth out and fighteth against the Philistines, and smiteth among them — a great smiting, and they flee from his face.

⁸ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו׃

⁹And a spirit of sadness [from] Jehovah is unto Saul, and he is sitting in his house, and his javelin in his hand, and David is playing with the hand,

⁹ותהי רוח יהוה רעה אל שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד׃

¹⁰and Saul seeketh to smite with the javelin through David, and through the wall, and he freeth himself from the presence of Saul, and he smiteth the javelin through the wall; and David hath fled and escapeth during that night.

¹⁰ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא׃

¹¹And Saul sendeth messengers unto the house of David to watch him, and to put him to death in the morning; and Michal his wife declareth to David, saying, `If thou art not delivering thy life to-night — tomorrow thou art put to death.`

¹¹וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם אינך ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת׃

¹²And Michal causeth David to go down through the window, and he goeth on, and fleeth, and escapeth;

¹²ותרד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט׃

¹³and Michal taketh the teraphim, and layeth on the bed, and the mattress of goats` [hair] she hath put [for] his pillows, and covereth with a garment.

¹³ותקח מיכל את התרפים ותשם אל המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד׃

¹⁴And Saul sendeth messengers to take David, and she saith, `He [is] sick.`

¹⁴וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר חלה הוא׃

¹⁵And Saul sendeth the messengers to see David, saying, `Bring him up in the bed unto me,` — to put him to death.

¹⁵וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו׃

¹⁶And the messengers come in, and lo, the teraphim [are] on the bed, and the mattress of goats` [hair], [for] his pillows.

¹⁶ויבאו המלאכים והנה התרפים אל המטה וכביר העזים מראשתיו׃

¹⁷And Saul saith unto Michal, `Why thus hast thou deceived me — that thou dost send away mine enemy, and he is escaped?` and Michal saith unto Saul, `He said unto me, Send me away: why do I put thee to death?`

¹⁷ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את איבי וימלט ותאמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך׃

¹⁸And David hath fled, and is escaped, and cometh in unto Samuel to Ramath, and declareth to him all that Saul hath done to him, and he goeth, he and Samuel, and they dwell in Naioth.

¹⁸ודוד ברח וימלט ויבא אל שמואל הרמתה ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בנוית׃

¹⁹And it is declared to Saul, saying, `Lo, David [is] in Naioth in Ramah.`

¹⁹ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנוית ברמה׃

²⁰And Saul sendeth messengers to take David, and they see the assembly of the prophets prophesying, and Samuel standing, set over them, and the Spirit of God is on Saul`s messengers, and they prophesy — they also.

²⁰וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם המה׃

²¹And they declare [it] to Saul, and he sendeth other messengers, and they prophesy — they also; and Saul addeth and sendeth messengers a third time, and they prophesy — they also.

²¹ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם המה׃

²²And he goeth — he also — to Ramath, and cometh in unto the great well which [is] in Sechu, and asketh, and saith, `Where [are] Samuel and David?` and [one] saith, `Lo, in Naioth in Ramah.`

²²וילך גם הוא הרמתה ויבא עד בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בנוית ברמה׃

²³And he goeth thither — unto Naioth in Ramah, and the Spirit of God is upon him — him also; and he goeth, going on, and he prophesyeth till his coming in to Naioth in Ramah,

²³וילך שם אל נוית ברמה ותהי עליו גם הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד באו בנוית ברמה׃

²⁴and he strippeth off — he also — his garments, and prophesieth — he also — before Samuel, and falleth down naked all that day and all the night; therefore they say, `Is Saul also among the prophets?`

²⁴ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול בנביאם׃