¹And David fleeth from Naioth in Ramah, and cometh, and saith before Jonathan, `What have I done? what [is] mine iniquity? and what my sin before thy father, that he is seeking my life?`

¹ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי׃

²And he saith to him, `Far be it! thou dost not die; lo, my father doth not do anything great or small and doth not uncover mine ear; and wherefore doth my father hide from me this thing? this [thing] is not.`

²ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃

³And David sweareth again, and saith, `Thy father hath certainly known that I have found grace in thine eyes, and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved; and yet, Jehovah liveth, and thy soul liveth, but — as a step between me and death.`

³וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃

⁴And Jonathan saith to David, `What doth thy soul say? — and I do it for thee.`

⁴ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך׃

⁵And David saith unto Jonathan, `Lo, the new moon [is] to-morrow; and I do certainly sit with the king to eat; and thou hast sent me away, and I have been hidden in a field till the third evening;

⁵ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃

⁶if thy father at all look after me, and thou hast said, David asked earnestly of me to run to Beth-Lehem his city, for a sacrifice of the days [is] there for all the family.

⁶אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה׃

⁷If thus he say: Good; peace [is] for thy servant; and if it be very displeasing to him — know that the evil hath been determined by him;

⁷אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃

⁸and thou hast done kindness, to thy servant, for into a covenant of Jehovah thou hast brought thy servant with thee; — and if there is in me iniquity, put thou me to death; and unto thy father, why is this — thou dost bring me in?`

⁸ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃

⁹And Jonathan saith, `Far be it from thee! for I certainly do not know that the evil hath been determined by my father to come upon thee, and I do not declare it to thee.`

⁹ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃

¹⁰And David saith unto Jonathan, `Who doth declare to me? or what [if] thy father doth answer thee sharply?`

¹⁰ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה׃

¹¹And Jonathan saith unto David, `Come, and we go out into the field;` and they go out both of them into the field.

¹¹ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃

¹²And Jonathan saith unto David, `Jehovah, God of Israel — when I search my father, about [this] time to-morrow [or] the third [day], and lo, good [is] towards David, and I do not then send unto thee, and have uncovered thine ear —

¹²ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך׃

¹³thus doth Jehovah do to Jonathan, and thus doth He add; when the evil concerning thee is good to my father, then I have uncovered thine ear, and sent thee away, and thou hast gone in peace, and Jehovah is with thee, as he was with my father;

¹³כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי׃

¹⁴and not only while I am alive dost thou do with me the kindness of Jehovah, and I die not,

¹⁴ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃

¹⁵but thou dost not cut off thy kindness from my house unto the age, nor in Jehovah`s cutting off the enemies of David, each one from off the face of the ground.`

¹⁵ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה׃

¹⁶And Jonathan covenanteth with the house of David, and Jehovah hath sought [it] from the hand of the enemies of David;

¹⁶ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃

¹⁷and Jonathan addeth to cause David to swear, because he loveth him, for with the love of his own soul he hath loved him.

¹⁷ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו׃

¹⁸And Jonathan saith to him, `To-morrow [is] new moon, and thou hast been looked after, for thy seat is looked after;

¹⁸ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃

¹⁹and on the third day thou dost certainly come down, and hast come in unto the place where thou wast hidden in the day of the work, and hast remained near the stone Ezel.

¹⁹ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃

²⁰`And I shoot three of the arrows at the side, sending out for myself at a mark;

²⁰ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה׃

²¹and lo, I send the youth: Go, find the arrows. If I at all say to the youth, Lo, the arrows [are] on this side of thee — take them, — then come thou, for peace [is] for thee, and there is nothing; Jehovah liveth.

²¹והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה׃

²²And if thus I say to the young man, Lo, the arrows [are] beyond thee, — go, for Jehovah hath sent thee away;

²²ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃

²³as to the thing which we have spoken, I and thou, lo, Jehovah [is] between me and thee — unto the age.`

²³והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃

²⁴And David is hidden in the field, and it is the new moon, and the king sitteth down by the food to eat,

²⁴ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול׃

²⁵and the king sitteth on his seat, as time by time, on a seat by the wall, and Jonathan riseth, and Abner sitteth at the side of Saul, and David`s place is looked after.

²⁵וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃

²⁶And Saul hath not spoken anything on that day, for he said, `It [is] an accident; he is not clean — surely not clean.`

²⁶ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃

²⁷And it cometh to pass on the second morrow of the new moon, that David`s place is looked after, and Saul saith unto Jonathan his son, `Wherefore hath the son of Jesse not come in, either yesterday or to-day, unto the food?`

²⁷ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם׃

²⁸And Jonathan answereth Saul, `David hath been earnestly asked of me unto Beth-Lehem,

²⁸ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם׃

²⁹and he saith, Send me away, I pray thee, for a family sacrifice we have in the city, and my brother himself hath given command to me, and now, if I have found grace in thine eyes, let me go away, I pray thee, and see my brethren; therefore he hath not come unto the table of the king.`

²⁹ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך׃

³⁰And the anger of Saul burneth against Jonathan, and he saith to him, `Son of a perverse rebellious woman! have I not known that thou art fixing on the son of Jesse to thy shame, and to the shame of the nakedness of thy mother?

³⁰ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃

³¹for all the days that the son of Jesse liveth on the ground thou art not established, thou and thy kingdom; and now, send and bring him unto me, for he [is] a son of death.`

³¹כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃

³²And Jonathan answereth Saul his father, and saith unto him, `Why is he put to death? what hath he done?`

³²ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃

³³And Saul casteth the javelin at him to smite him, and Jonathan knoweth that it hath been determined by his father to put David to death.

³³ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃

³⁴And Jonathan riseth from the table in the heat of anger, and hath not eaten food on the second day of the new moon, for he hath been grieved for David, for his father put him to shame.

³⁴ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃

³⁵And it cometh to pass in the morning, that Jonathan goeth out into the field for the appointment with David, and a little youth [is] with him.

³⁵ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃

³⁶And he saith to his youth, `Run, find, I pray thee, the arrows which I am shooting;` the youth is running, and he hath shot the arrow, causing [it] to pass over him.

³⁶ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃

³⁷And the youth cometh unto the place of the arrow which Jonathan hath shot, and Jonathan calleth after the youth, and saith, `Is not the arrow beyond thee?`

³⁷ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃

³⁸and Jonathan calleth after the youth, `Speed, haste, stand not;` and Jonathan`s youth gathereth the arrows, and cometh unto his lord.

³⁸ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃

³⁹And the youth hath not known anything, only Jonathan and David knew the word.

³⁹והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃

⁴⁰And Jonathan giveth his weapons unto the youth whom he hath, and saith to him, `Go, carry into the city.`

⁴⁰ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃

⁴¹The youth hath gone, and David hath risen from Ezel, at the south, and falleth on his face to the earth, and boweth himself three times, and they kiss one another, and they weep one with another, till David exerted himself;

⁴¹הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל׃

⁴²and Jonathan saith to David, `Go in peace, in that we have sworn — we two — in the name of Jehovah, saying, Jehovah is between me and thee, and between my seed and thy seed — unto the age;` and he riseth and goeth; and Jonathan hath gone in to the city.

⁴²ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃