1My soul hath been weary of my life, I leave off my talking to myself, I speak in the bitterness of my soul.
1נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃
2I say unto God, `Do not condemn me, Let me know why Thou dost strive [with] me.
2אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃
3Is it good for Thee that Thou dost oppress? That Thou despisest the labour of Thy hands, And on the counsel of the wicked hast shone?
3הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃
4Eyes of flesh hast Thou? As man seeth — seest Thou?
4העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃
5As the days of man [are] Thy days? Thy years as the days of a man?
5הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃
6That Thou inquirest for mine iniquity, And for my sin seekest?
6כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃
7For Thou knowest that I am not wicked, And there is no deliverer from Thy hand.
7על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃
8Thy hands have taken pains about me, And they make me together round about, And Thou swallowest me up!
8ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃
9Remember, I pray Thee, That as clay Thou hast made me, And unto dust Thou dost bring me back.
9זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃
10Dost Thou not as milk pour me out? And as cheese curdle me?
10הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃
11Skin and flesh Thou dost put on me, And with bones and sinews dost fence me.
11עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃
12Life and kindness Thou hast done with me. And Thy inspection hath preserved my spirit.
12חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃
13And these Thou hast laid up in Thy heart, I have known that this [is] with Thee.
13ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃
14If I sinned, then Thou hast observed me, And from mine iniquity dost not acquit me,
14אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃
15If I have done wickedly — wo to me, And righteously — I lift not up my head, Full of shame — then see my affliction,
15אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃
16And it riseth — as a lion Thou huntest me. And Thou turnest back — Thou shewest Thyself wonderful in me.
16ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃
17Thou renewest Thy witnesses against me, And dost multiply Thine anger with me, Changes and warfare [are] with me.
17תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃
18And why from the womb Hast Thou brought me forth? I expire, and the eye doth not see me.
18ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃
19As I had not been, I am, From the belly to the grave I am brought,
19כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃
20Are not my days few? Cease then, and put from me, And I brighten up a little,
20הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃
21Before I go, and return not, Unto a land of darkness and death-shade,
21בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃
22A land of obscurity as thick darkness, Death-shade — and no order, And the shining [is] as thick darkness.`
22ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃