¹And Job answereth and saith: —

¹ויען איוב ויאמר׃

²Till when do ye afflict my soul, And bruise me with words?

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

³These ten times ye put me to shame, ye blush not. Ye make yourselves strange to me —

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

⁴And also — truly, I have erred, With me doth my error remain.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁵If, truly, over me ye magnify yourselves, And decide against me my reproach;

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁶Know now, that God turned me upside down, And His net against me hath set round,

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁷Lo, I cry out — violence, and am not answered, I cry aloud, and there is no judgment.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁸My way He hedged up, and I pass not over, And on my paths darkness He placeth.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁹Mine honour from off me He hath stripped, And He turneth the crown from my head.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

¹⁰He breaketh me down round about, and I go, And removeth like a tree my hope.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹¹And He kindleth against me His anger, And reckoneth me to Him as His adversaries.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹²Come in do His troops together, And they raise up against me their way, And encamp round about my tent.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹³My brethren from me He hath put far off, And mine acquaintances surely Have been estranged from me.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹⁴Ceased have my neighbours And my familiar friends have forgotten me,

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁵Sojourners of my house and my maids, For a stranger reckon me: An alien I have been in their eyes.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁶To my servant I have called, And he doth not answer, With my mouth I make supplication to him.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁷My spirit is strange to my wife, And my favours to the sons of my [mother`s] womb.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁸Also sucklings have despised me, I rise, and they speak against me.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁹Abominate me do all the men of my counsel, And those I have loved, Have been turned against me.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

²⁰To my skin and to my flesh Cleaved hath my bone, And I deliver myself with the skin of my teeth.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²¹Pity me, pity me, ye my friends, For the hand of God hath stricken against me.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²²Why do you pursue me as God? And with my flesh are not satisfied?

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²³Who doth grant now, That my words may be written? Who doth grant that in a book they may be graven?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²⁴With a pen of iron and lead — For ever in a rock they may be hewn.

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁵That — I have known my Redeemer, The Living and the Last, For the dust he doth rise.

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁶And after my skin hath compassed this [body], Then from my flesh I see God:

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁷Whom I — I see on my side, And mine eyes have beheld, and not a stranger, Consumed have been my reins in my bosom.

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁸But ye say, `Why do we pursue after him?` And the root of the matter hath been found in me.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁹Be ye afraid because of the sword, For furious [are] the punishments of the sword, That ye may know that [there is] a judgment.

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃