¹And he said also unto his disciples, `A certain man was rich, who had a steward, and he was accused to him as scattering his goods;

¹ויאמר גם אל תלמידיו איש עשיר היה ולו פקיד על ביתו וילשינהו אליו באמרם כי מפזר הוא את קניניך׃

²and having called him, he said to him, What [is] this I hear about thee? render the account of thy stewardship, for thou mayest not any longer be steward.

²ויקרא אתו ויאמר אליו מה זאת שמעתי עליך תן חשבון פקדתך כי לא תוכל להיות עוד פקיד׃

³`And the steward said in himself, What shall I do, because my lord doth take away the stewardship from me? to dig I am not able, to beg I am ashamed: —

³ויאמר הפקיד בלבו מה אעשה כי יקח אדני ממני את הפקדה לעדר לא אוכל ולשאל על הפתחים אני בוש׃

⁴I have known what I shall do, that, when I may be removed from the stewardship, they may receive me to their houses.

⁴ידעתי מה אעשה למען יאספוני אל בתיהם בעת אוסר מפקדתי׃

⁵`And having called near each one of his lord`s debtors, he said to the first, How much dost thou owe to my lord?

⁵ויקרא אל כל איש אשר נשה בהם אדניו וישאל את הראשון כמה אתה חיב לאדני׃

⁶and he said, A hundred baths of oil; and he said to him, Take thy bill, and having sat down write fifty.

⁶ויאמר מאת בתי שמן ויאמר אליו קח את שטרך ומהר שב וכתבת חמשים׃

⁷`Afterward to another he said, And thou, how much dost thou owe? and he said, A hundred cors of wheat; and he saith to him, Take thy bill, and write eighty.

⁷ואל אחר אמר כמה אתה חיב ויאמר מאת כר חטים ויאמר קח את שטרך וכתב שמנים׃

⁸`And the lord commended the unrighteous steward that he did prudently, because the sons of this age are more prudent than the sons of the light, in respect to their generation.

⁸וישבח האדון את פקיד העולה על אשר הערים לעשות כי בני העולם הזה ערומים הם בדורם מבני האור׃

⁹and I say to you, Make to yourselves friends out of the mammon of unrighteousness, that when ye may fail, they may receive you to the age-during tabernacles.

⁹וגם אני אמר לכם עשו לכם אהבים בממון העולה למען בעת כלתו יאספו אתכם אל משכנות עולם׃

¹⁰`He who is faithful in the least, [is] also faithful in much; and he who in the least [is] unrighteous, is also unrighteous in much;

¹⁰הנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה והמעול במעט מזער מעול גם בהרבה׃

¹¹if, then, in the unrighteous mammon ye became not faithful — the true who will entrust to you?

¹¹לכן אם בממון העולה לא הייתם נאמנים את האמתי מי יפקיד בידכם׃

¹²and if in the other`s ye became not faithful — your own, who shall give to you?

¹²ואם בדבר אשר לאחרים לא הייתם נאמנים את אשר לכם מי יתן לכם׃

¹³`No domestic is able to serve two lords, for either the one he will hate, and the other he will love; or one he will hold to, and of the other he will be heedless; ye are not able to serve God and mammon.`

¹³אין עבד אשר יוכל לעבד שני אדנים כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ואת האחר יבזה לא תוכלו עבד את האלהים ואת הממון׃

¹⁴And also the Pharisees, being lovers of money, were hearing all these things, and were deriding him,

¹⁴וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו׃

¹⁵and he said to them, `Ye are those declaring yourselves righteous before men, but God doth know your hearts; because that which among men is high, [is] abomination before God;

¹⁵ויאמר אליהם אתם הם המצטדקים לפני האדם ואלהים יודע את לבבכם כי הגבה באדם תועבה הוא לפני האלהים׃

¹⁶the law and the prophets [are] till John; since then the reign of God is proclaimed good news, and every one doth press into it;

¹⁶התורה והנביאים עד יוחנן ומן אז והלאה בשורת מלכות האלהים וכל איש בחזקה יבוא בה׃

¹⁷and it is easier to the heaven and the earth to pass away, than of the law one tittle to fall.

¹⁷אבל נקל כי יעברו השמים והארץ מאשר יפל קוץ אחד מן התורה׃

¹⁸`Every one who is sending away his wife, and marrying another, doth commit adultery; and every one who is marrying her sent away from a husband doth commit adultery.

¹⁸כל איש המשלח את אשתו ולקח אחרת נאף הוא וכל הלקח את הגרושה מאישה נאף הוא׃

¹⁹`And — a certain man was rich, and was clothed in purple and fine linen, making merry sumptuously every day,

¹⁹איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום׃

²⁰and there was a certain poor man, by name Lazarus, who was laid at his porch, full of sores,

²⁰ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות׃

²¹and desiring to be filled from the crumbs that are falling from the table of the rich man; yea, also the dogs, coming, were licking his sores.

²¹ויתאו לשבע מן הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו׃

²²`And it came to pass, that the poor man died, and that he was carried away by the messengers to the bosom of Abraham — and the rich man also died, and was buried;

²²ויהי כאשר מת האביון ויובל על ידי המלאכים אל חיק אברהם וימת גם העשיר ויקבר׃

²³and in the hades having lifted up his eyes, being in torments, he doth see Abraham afar off, and Lazarus in his bosom,

²³ובהיותו במכאבות בשאול וישא את עיניו וירא את אברהם מרחוק ואת לעזר בחיקו׃

²⁴and having cried, he said, Father Abraham, deal kindly with me, and send Lazarus, that he may dip the tip of his finger in water, and may cool my tongue, because I am distressed in this flame.

²⁴ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח נא את לעזר ויטבל את קצה אצבעו במים למען קרר את לשוני כי עניתי במוקד הזה׃

²⁵`And Abraham said, Child, remember that thou did receive — thou — thy good things in thy life, and Lazarus in like manner the evil things, and now he is comforted, and thou art distressed;

²⁵ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער׃

²⁶and besides all these things, between us and you a great chasm is fixed, so that they who are willing to go over from hence unto you are not able, nor do they from thence to us pass through.

²⁶ומלבד כל זאת שוחה גדולה מפסקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החפצים ללכת מפה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו׃

²⁷`And he said, I pray thee, then, father, that thou mayest send him to the house of my father,

²⁷ויאמר אם כן אבי שאל אני מאתך כי תשלח אתו אל בית אבי׃

²⁸for I have five brothers, so that he may thoroughly testify to them, that they also may not come to this place of torment.

²⁸כי יש לי חמשה אחים למען יעיד בהם פן יבאו גם הם אל מקום המעצבה הזה׃

²⁹`Abraham saith to him, They have Moses and the prophets, let them hear them;

²⁹ויאמר אברהם יש להם משה והנביאים אליהם ישמעון׃

³⁰and he said, No, father Abraham, but if any one from the dead may go unto them, they will reform.

³⁰ויאמר לא כן אבי אברהם אך אם ילך אליהם אחד מן המתים אז ישובו׃

³¹And he said to him, If Moses and the prophets they do not hear, neither if one may rise out of the dead will they be persuaded.`

³¹ויאמר אליו אם לא ישמעו אל משה ואל הנביאים גם כי יקום אחד מן המתים לא יאמינו׃