¹And when they come nigh to Jerusalem, to Bethphage, and Bethany, unto the mount of the Olives, he sendeth forth two of his disciples,

¹ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃

²and saith to them, `Go away to the village that is over-against you, and immediately, entering into it, ye shall find a colt tied, on which no one of men hath sat, having loosed it, bring [it]:

²ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃

³and if any one may say to you, Why do ye this? say ye that the lord hath need of it, and immediately he will send it hither.`

³וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃

⁴And they went away, and found the colt tied at the door without, by the two ways, and they loose it,

⁴וילכו וימצאו העיר אסור אל השער בחוץ על אם הדרך ויתירוהו׃

⁵and certain of those standing there said to them, `What do ye — loosing the colt?`

⁵ואנשים מן העמדים שם אמרו אליהם מה זאת תעשו להתיר את העיר׃

⁶and they said to them as Jesus commanded, and they suffered them.

⁶ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם׃

⁷And they brought the colt unto Jesus, and did cast upon it their garments, and he sat upon it,

⁷ויביאו את העיר אל ישוע וישליכו עליו את בגדיהם וישב עליו׃

⁸and many did spread their garments in the way, and others were cutting down branches from the trees, and were strewing in the way.

⁸ורבים פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים וישטחו על הדרך׃

⁹And those going before and those following were crying out, saying, `Hosanna! blessed [is] he who is coming in the name of the Lord;

⁹וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה׃

¹⁰blessed is the coming reign, in the name of the Lord, of our father David; Hosanna in the highest.`

¹⁰ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע נא במרומים׃

¹¹And Jesus entered into Jerusalem, and into the temple, and having looked round on all things, it being now evening, he went forth to Bethany with the twelve.

¹¹ויבא ישוע ירושלים ואל בית המקדש וירא ויתבונן על הכל והיום רפה לערוב ויצא אל בית היני עם שנים העשר׃

¹²And on the morrow, they having come forth from Bethany, he hungered,

¹²ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃

¹³and having seen a fig-tree afar off having leaves, he came, if perhaps he shall find anything in it, and having come to it, he found nothing except leaves, for it was not a time of figs,

¹³וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃

¹⁴and Jesus answering said to it, `No more from thee — to the age — may any eat fruit;` and his disciples were hearing.

¹⁴ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃

¹⁵And they come to Jerusalem, and Jesus having gone into the temple, began to cast forth those selling and buying in the temple, and the tables of the money-changers and the seats of those selling the doves, he overthrew,

¹⁵ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃

¹⁶and he did not suffer that any might bear a vessel through the temple,

¹⁶ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃

¹⁷and he was teaching, saying to them, `Hath it not been written — My house a house of prayer shall be called for all the nations, and ye did make it a den of robbers?`

¹⁷וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃

¹⁸And the scribes and the chief priests heard, and they were seeking how they shall destroy him, for they were afraid of him, because all the multitude was astonished at his teaching;

¹⁸וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃

¹⁹and when evening came, he was going forth without the city.

¹⁹ויהי בערב ויצא אל מחוץ לעיר׃

²⁰And in the morning, passing by, they saw the fig-tree having been dried up from the roots,

²⁰ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה׃

²¹and Peter having remembered saith to him, `Rabbi, lo, the fig-tree that thou didst curse is dried up.`

²¹ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃

²²And Jesus answering saith to them, `Have faith of God;

²²ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃

²³for verily I say to you, that whoever may say to this mount, Be taken up, and be cast into the sea, and may not doubt in his heart, but may believe that the things that he saith do come to pass, it shall be to him whatever he may say.

²³כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃

²⁴Because of this I say to you, all whatever — praying — ye do ask, believe that ye receive, and it shall be to you.

²⁴על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃

²⁵`And whenever ye may stand praying, forgive, if ye have anything against any one, that your Father also who is in the heavens may forgive you your trespasses;

²⁵וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם׃

²⁶and, if ye do not forgive, neither will your Father who is in the heavens forgive your trespasses.`

²⁶ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם׃

²⁷And they come again to Jerusalem, and in the temple, as he is walking, there come unto him the chief priests, and the scribes, and the elders,

²⁷וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

²⁸and they say to him, `By what authority dost thou these things? and who gave thee this authority that these things thou mayest do?`

²⁸ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה׃

²⁹And Jesus answering said to them, `I will question you — I also — one word; and answer me, and I will tell you by what authority I do these things;

²⁹ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

³⁰the baptism of John — from heaven was it? or from men? answer me.`

³⁰טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני׃

³¹And they were reasoning with themselves, saying, `If we may say, From heaven, he will say, Wherefore, then, did ye not believe him?

³¹ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃

³²But if we may say, From men,` — they were fearing the people, for all were holding John that he was indeed a prophet;

³²או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת׃

³³and answering they say to Jesus, `We have not known;` and Jesus answering saith to them, `Neither do I tell you by what authority I do these things.`

³³ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃