¹And again he began to teach by the sea, and there was gathered unto him a great multitude, so that he, having gone into the boat, sat in the sea, and all the multitude was near the sea, on the land,

¹וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃

²and he taught them many things in similes, and he said to them in his teaching:

²וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃

³`Hearken, lo, the sower went forth to sow;

³שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃

⁴and it came to pass, in the sowing, some fell by the way, and the fowls of the heaven did come and devour it;

⁴ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃

⁵and other fell upon the rocky ground, where it had not much earth, and immediately it sprang forth, because of not having depth of earth,

⁵ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃

⁶and the sun having risen, it was scorched, and because of not having root it did wither;

⁶ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃

⁷and other fell toward the thorns, and the thorns did come up, and choke it, and fruit it gave not;

⁷ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃

⁸and other fell to the good ground, and was giving fruit, coming up and increasing, and it bare, one thirty-fold, and one sixty, and one an hundred.`

⁸ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃

⁹And he said to them, `He who is having ears to hear — let him hear.`

⁹ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁰And when he was alone, those about him, with the twelve, did ask him of the simile,

¹⁰ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃

¹¹and he said to them, `To you it hath been given to know the secret of the reign of God, but to those who are without, in similes are all the things done;

¹¹ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃

¹²that seeing they may see and not perceive, and hearing they may hear and not understand, lest they may turn, and the sins may be forgiven them.`

¹²למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃

¹³And he saith to them, `Have ye not known this simile? and how shall ye know all the similes?

¹³ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃

¹⁴He who is sowing doth sow the word;

¹⁴הזרע הוא זרע את הדבר׃

¹⁵and these are they by the way where the word is sown: and whenever they may hear, immediately cometh the Adversary, and he taketh away the word that hath been sown in their hearts.

¹⁵ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃

¹⁶`And these are they, in like manner, who on the rocky ground are sown: who, whenever they may hear the word, immediately with joy do receive it,

¹⁶וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃

¹⁷and have not root in themselves, but are temporary; afterward tribulation or persecution having come because of the word, immediately they are stumbled.

¹⁷אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃

¹⁸`And these are they who toward the thorns are sown: these are they who are hearing the word,

¹⁸והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃

¹⁹and the anxieties of this age, and the deceitfulness of the riches, and the desires concerning the other things, entering in, choke the word, and it becometh unfruitful.

¹⁹ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃

²⁰`And these are they who on the good ground have been sown: who do hear the word, and receive, and do bear fruit, one thirty-fold, and one sixty, and one an hundred.`

²⁰ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃

²¹And he said to them, `Doth the lamp come that under the measure it may be put, or under the couch — not that it may be put on the lamp-stand?

²¹ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃

²²for there is not anything hid that may not be manifested, nor was anything kept hid but that it may come to light.

²²כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃

²³If any hath ears to hear — let him hear.`

²³כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

²⁴And he said to them, `Take heed what ye hear; in what measure ye measure, it shall be measured to you; and to you who hear it shall be added;

²⁴ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃

²⁵for whoever may have, there shall be given to him, and whoever hath not, also that which he hath shall be taken from him.`

²⁵כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃

²⁶And he said, `Thus is the reign of God: as if a man may cast the seed on the earth,

²⁶ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃

²⁷and may sleep, and may rise night and day, and the seed spring up and grow, he hath not known how;

²⁷וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃

²⁸for of itself doth the earth bear fruit, first a blade, afterwards an ear, afterwards full corn in the ear;

²⁸כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃

²⁹and whenever the fruit may yield itself, immediately he doth send forth the sickle, because the harvest hath come.`

²⁹וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃

³⁰And he said, `To what may we liken the reign of God, or in what simile may we compare it?

³⁰ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃

³¹As a grain of mustard, which, whenever it may be sown on the earth, is less than any of the seeds that are on the earth;

³¹כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃

³²and whenever it may be sown, it cometh up, and doth become greater than any of the herbs, and doth make great branches, so that under its shade the fowls of the heaven are able to rest.`

³²ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃

³³And with many such similes he was speaking to them the word, as they were able to hear,

³³ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃

³⁴and without a simile he was not speaking to them, and by themselves, to his disciples he was expounding all.

³⁴ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃

³⁵And he saith to them on that day, evening having come, `We may pass over to the other side;`

³⁵ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃

³⁶and having let away the multitude, they take him up as he was in the boat, and other little boats also were with him.

³⁶ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃

³⁷And there cometh a great storm of wind, and the waves were beating on the boat, so that it is now being filled,

³⁷ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃

³⁸and he himself was upon the stern, upon the pillow sleeping, and they wake him up, and say to him, `Teacher, art thou not caring that we perish?`

³⁸והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃

³⁹And having waked up, he rebuked the wind, and said to the sea, `Peace, be stilled;` and the wind did lull, and there was a great calm:

³⁹ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃

⁴⁰and he said to them, `Why are ye so fearful? how have ye not faith?`

⁴⁰ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃

⁴¹and they feared a great fear, and said one to another, `Who, then, is this, that even the wind and the sea do obey him?`

⁴¹וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃