¹And they came to the other side of the sea, to the region of the Gadarenes,

¹ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃

²and he having come forth out of the boat, immediately there met him out of the tombs a man with an unclean spirit,

²והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃

³who had his dwelling in the tombs, and not even with chains was any one able to bind him,

³ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃

⁴because that he many times with fetters and chains had been bound, and pulled in pieces by him had been the chains, and the fetters broken in pieces, and none was able to tame him,

⁴כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃

⁵and always, night and day, in the mountains, and in the tombs he was, crying and cutting himself with stones.

⁵ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃

⁶And, having seen Jesus from afar, he ran and bowed before him,

⁶ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃

⁷and having called with a loud voice, he said, `What — to me and to thee, Jesus, Son of God the Most High? I adjure thee by God, mayest thou not afflict me!`

⁷ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃

⁸(for he said to him, `Come forth, spirit unclean, out of the man,`)

⁸כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃

⁹and he was questioning him, `What [is] thy name?` and he answered, saying, `Legion [is] my name, because we are many;`

⁹וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃

¹⁰and he was calling on him much, that he may not send them out of the region.

¹⁰ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃

¹¹And there was there, near the mountains, a great herd of swine feeding,

¹¹ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃

¹²and all the demons did call upon him, saying, `Send us to the swine, that into them we may enter;`

¹²ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃

¹³and immediately Jesus gave them leave, and having come forth, the unclean spirits did enter into the swine, and the herd did rush down the steep place to the sea — and they were about two thousand — and they were choked in the sea.

¹³וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃

¹⁴And those feeding the swine did flee, and told in the city, and in the fields, and they came forth to see what it is that hath been done;

¹⁴וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃

¹⁵and they come unto Jesus, and see the demoniac, sitting, and clothed, and right-minded — him having had the legion — and they were afraid;

¹⁵ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃

¹⁶and those having seen [it], declared to them how it had come to pass to the demoniac, and about the swine;

¹⁶ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃

¹⁷and they began to call upon him to go away from their borders.

¹⁷ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃

¹⁸And he having gone into the boat, the demoniac was calling on him that he may be with him,

¹⁸ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃

¹⁹and Jesus did not suffer him, but saith to him, `Go away to thy house, unto thine own [friends], and tell them how great things the Lord did to thee, and dealt kindly with thee;

¹⁹ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

²⁰and he went away, and began to proclaim in the Decapolis how great things Jesus did to him, and all were wondering.

²⁰וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

²¹And Jesus having passed over in the boat again to the other side, there was gathered a great multitude to him, and he was near the sea,

²¹וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃

²²and lo, there doth come one of the chiefs of the synagogue, by name Jairus, and having seen him, he doth fall at his feet,

²²והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃

²³and he was calling upon him much, saying — `My little daughter is at the last extremity — that having come, thou mayest lay on her [thy] hands, so that she may be saved, and she shall live;`

²³ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃

²⁴and he went away with him. And there was following him a great multitude, and they were thronging him,

²⁴וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃

²⁵and a certain woman, having an issue of blood twelve years,

²⁵ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃

²⁶and many things having suffered under many physicians, and having spent all that she had, and having profited nothing, but rather having come to the worse,

²⁶והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃

²⁷having heard about Jesus, having come in the multitude behind, she touched his garment,

²⁷ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃

²⁸for she said — `If even his garments I may touch, I shall be saved;`

²⁸כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃

²⁹and immediately was the fountain of her blood dried up, and she knew in the body that she hath been healed of the plague.

²⁹וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃

³⁰And immediately Jesus having known in himself that out of him power had gone forth, having turned about in the multitude, said, `Who did touch my garments?`

³⁰וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃

³¹and his disciples said to him, `Thou seest the multitude thronging thee, and thou sayest, `Who did touch me!`

³¹ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃

³²And he was looking round to see her who did this,

³²ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃

³³and the woman, having been afraid, and trembling, knowing what was done on her, came, and fell down before him, and told him all the truth,

³³ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃

³⁴and he said to her, `Daughter, thy faith hath saved thee; go away in peace, and be whole from thy plague.`

³⁴ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

³⁵As he is yet speaking, there come from the chief of the synagogue`s [house, certain], saying — `Thy daughter did die, why still dost thou harass the Teacher?`

³⁵עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃

³⁶And Jesus immediately, having heard the word that is spoken, saith to the chief of the synagogue, `Be not afraid, only believe.`

³⁶וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃

³⁷And he did not suffer any one to follow with him, except Peter, and James, and John the brother of James;

³⁷ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃

³⁸and he cometh to the house of the chief of the synagogue, and seeth a tumult, much weeping and wailing;

³⁸ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃

³⁹and having gone in he saith to them, `Why do ye make a tumult, and weep? the child did not die, but doth sleep;

³⁹ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃

⁴⁰and they were laughing at him. And he, having put all forth, doth take the father of the child, and the mother, and those with him, and goeth in where the child is lying,

⁴⁰וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃

⁴¹and, having taken the hand of the child, he saith to her, `Talitha cumi;` which is, being interpreted, `Damsel (I say to thee), arise.`

⁴¹ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃

⁴²And immediately the damsel arose, and was walking, for she was twelve years [old]; and they were amazed with a great amazement,

⁴²ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

⁴³and he charged them much, that no one may know this thing, and he said that there be given to her to eat.

⁴³ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃