¹And he went forth thence, and came to his own country, and his disciples do follow him,

¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

²and sabbath having come, he began in the synagogue to teach, and many hearing were astonished, saying, `Whence hath this one these things? and what the wisdom that was given to him, that also such mighty works through his hands are done?

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

³Is not this the carpenter, the son of Mary, and brother of James, and Joses, and Judas, and Simon? and are not his sisters here with us?` — and they were being stumbled at him.

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

⁴And Jesus said to them — `A prophet is not without honor, except in his own country, and among his kindred, and in his own house;`

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁵and he was not able there any mighty work to do, except on a few infirm people having put hands he did heal [them];

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁶and he wondered because of their unbelief. And he was going round the villages, in a circle, teaching,

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁷and he doth call near the twelve, and he began to send them forth two by two, and he was giving them power over the unclean spirits,

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁸and he commanded them that they may take nothing for the way, except a staff only — no scrip, no bread, no brass in the girdle,

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁹but having been shod with sandals, and ye may not put on two coats.

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

¹⁰And he said to them, `Whenever ye may enter into a house, there remain till ye may depart thence,

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹¹and as many as may not receive you, nor hear you, going out thence, shake off the dust that is under your feet for a testimony to them; verily I say to you, It shall be more tolerable for Sodom or Gomorrah in a day of judgment than for that city.`

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹²And having gone forth they were preaching that [men] might reform,

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹³and many demons they were casting out, and they were anointing with oil many infirm, and they were healing [them].

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹⁴And the king Herod heard, (for his name became public,) and he said — `John the Baptist out of the dead was raised, and because of this the mighty powers are working in him.`

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁵Others said — `It is Elijah,` and others said — `It is a prophet, or as one of the prophets.`

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁶And Herod having heard, said — `He whom I did behead — John — this is he; he was raised out of the dead.`

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁷For Herod himself, having sent forth, did lay hold on John, and bound him in the prison, because of Herodias the wife of Philip his brother, because he married her,

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁸for John said to Herod — `It is not lawful to thee to have the wife of thy brother;`

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁹and Herodias was having a quarrel with him, and was willing to kill him, and was not able,

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

²⁰for Herod was fearing John, knowing him a man righteous and holy, and was keeping watch over him, and having heard him, was doing many things, and hearing him gladly.

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²¹And a seasonable day having come, when Herod on his birthday was making a supper to his great men, and to the chiefs of thousands, and to the first men of Galilee,

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²²and the daughter of that Herodias having come in, and having danced, and having pleased Herod and those reclining (at meat) with him, the king said to the damsel, `Ask of me whatever thou wilt, and I will give to thee,`

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²³and he sware to her — `Whatever thou mayest ask me, I will give to thee — unto the half of my kingdom.`

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²⁴And she, having gone forth, said to her mother, `What shall I ask for myself?` and she said, `The head of John the Baptist;`

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵and having come in immediately with haste unto the king, she asked, saying, `I will that thou mayest give me presently, upon a plate, the head of John the Baptist.`

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁶And the king — made very sorrowful — because of the oaths and of those reclining (at meat) with him, would not put her away,

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁷and immediately the king having sent a guardsman, did command his head to be brought,

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁸and he having gone, beheaded him in the prison, and brought his head upon a plate, and did give it to the damsel, and the damsel did give it to her mother;

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁹and having heard, his disciples came and took up his corpse, and laid it in the tomb.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

³⁰And the apostles are gathered together unto Jesus, and they told him all, and how many things they did, and how many things they taught,

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³¹and he said to them, `Come ye yourselves apart to a desert place, and rest a little,` for those coming and those going were many, and not even to eat had they opportunity,

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³²and they went away to a desert place, in the boat, by themselves.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³³And the multitudes saw them going away, and many recognised him, and by land from all the cities they ran thither, and went before them, and came together to him,

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³⁴and having come forth, Jesus saw a great multitude, and was moved with compassion on them, that they were as sheep not having a shepherd, and he began to teach many things.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁵And now the hour being advanced, his disciples having come near to him, say, — `The place is desolate, and the hour is now advanced,

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁶let them away, that, having gone away to the surrounding fields and villages, they may buy to themselves loaves, for what they may eat they have not.`

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁷And he answering said to them, `Give ye them to eat,` and they say to him, `Having gone away, may we buy two hundred denaries` worth of loaves, and give to them to eat?`

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁸And he saith to them, `How many loaves have ye? go and see;` and having known, they say, `Five, and two fishes.`

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁹And he commanded them to make all recline in companies upon the green grass,

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

⁴⁰and they sat down in squares, by hundreds, and by fifties.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴¹And having taken the five loaves and the two fishes, having looked up to the heaven, he blessed, and brake the loaves, and was giving to his disciples, that they may set before them, and the two fishes divided he to all,

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴²and they did all eat, and were filled,

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴³and they took up of broken pieces twelve hand-baskets full, and of the fishes,

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴⁴and those eating of the loaves were about five thousand men.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁵And immediately he constrained his disciples to go into the boat, and to go before to the other side, unto Bethsaida, till he may let the multitude away,

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁶and having taken leave of them, he went away to the mountain to pray.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁷And evening having come, the boat was in the midst of the sea, and he alone upon the land;

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁸and he saw them harassed in the rowing, for the wind was against them, and about the fourth watch of the night he doth come to them walking on the sea, and wished to pass by them.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁹And they having seen him walking on the sea, thought [it] to be an apparition, and cried out,

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁵⁰for they all saw him, and were troubled, and immediately he spake with them, and saith to them, `Take courage, I am [he], be not afraid.`

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵¹And he went up unto them to the boat, and the wind lulled, and greatly out of measure were they amazed in themselves, and were wondering,

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵²for they understood not concerning the loaves, for their heart hath been hard.

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵³And having passed over, they came upon the land of Gennesaret, and drew to the shore,

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵⁴and they having come forth out of the boat, immediately having recognised him,

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁵having run about through all that region round about, they began upon the couches to carry about those ill, where they were hearing that he is,

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁶and wherever he was going, to villages, or cities, or fields, in the market-places they were laying the infirm, and were calling upon him, that they may touch if it were but the fringe of his garment, and as many as were touching him were saved.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃