¹In those days the multitude being very great, and not having what they may eat, Jesus having called near his disciples, saith to them,

¹ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

²`I have compassion upon the multitude, because now three days they do continue with me, and they have not what they may eat;

²נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

³and if I shall let them away fasting to their home, they will faint in the way, for certain of them are come from far.`

³והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

⁴And his disciples answered him, `Whence shall any one be able these here to feed with bread in a wilderness?`

⁴ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

⁵And he was questioning them, `How many loaves have ye?` and they said, `Seven.`

⁵וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

⁶And he commanded the multitude to sit down upon the ground, and having taken the seven loaves, having given thanks, he brake, and was giving to his disciples that they may set before [them]; and they did set before the multitude.

⁶ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

⁷And they had a few small fishes, and having blessed, he said to set them also before [them];

⁷ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

⁸and they did eat and were filled, and they took up that which was over of broken pieces — seven baskets;

⁸ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

⁹and those eating were about four thousand. And he let them away,

⁹והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

¹⁰and immediately having entered into the boat with his disciples, he came to the parts of Dalmanutha,

¹⁰אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

¹¹and the Pharisees came forth, and began to dispute with him, seeking from him a sign from the heaven, tempting him;

¹¹ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

¹²and having sighed deeply in his spirit, he saith, `Why doth this generation seek after a sign? Verily I say to you, no sign shall be given to this generation.`

¹²ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

¹³And having left them, having entered again into the boat, he went away to the other side;

¹³ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

¹⁴and they forgot to take loaves, and except one loaf they had nothing with them in the boat,

¹⁴וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

¹⁵and he was charging them, saying, `Take heed, beware of the leaven of the Pharisees, and of the leaven of Herod,`

¹⁵ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

¹⁶and they were reasoning with one another, saying — `Because we have no loaves.`

¹⁶ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

¹⁷And Jesus having known, saith to them, `Why do ye reason, because ye have no loaves? do ye not yet perceive, nor understand, yet have ye your heart hardened?

¹⁷וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

¹⁸Having eyes, do ye not see? and having ears, do ye not hear? and do ye not remember?

¹⁸עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

¹⁹When the five loaves I did brake to the five thousand, how many hand-baskets full of broken pieces took ye up?` they say to him, `Twelve.`

¹⁹כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃

²⁰`And when the seven to the four thousand, how many hand-baskets full of broken pieces took ye up?` and they said, `Seven.`

²⁰ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃

²¹And he said to them, `How do ye not understand?`

²¹ויאמר אליהם איך לא תבינו׃

²²And he cometh to Bethsaida, and they bring to him one blind, and call upon him that he may touch him,

²²ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃

²³and having taken the hand of the blind man, he led him forth without the village, and having spit on his eyes, having put [his] hands on him, he was questioning him if he doth behold anything:

²³ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃

²⁴and he, having looked up, said, `I behold men, as I see trees, walking.`

²⁴ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃

²⁵Afterwards again he put [his] hands on his eyes, and made him look up, and he was restored, and discerned all things clearly,

²⁵ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

²⁶and he sent him away to his house, saying, `Neither to the village mayest thou go, nor tell [it] to any in the village.`

²⁶וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃

²⁷And Jesus went forth, and his disciples, to the villages of Cesarea Philippi, and in the way he was questioning his disciples, saying to them, `Who do men say me to be?`

²⁷ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃

²⁸And they answered, `John the Baptist, and others Elijah, but others one of the prophets.`

²⁸ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃

²⁹And he saith to them, `And ye — who do ye say me to be?` and Peter answering saith to him, `Thou art the Christ.`

²⁹וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃

³⁰And he strictly charged them that they may tell no one about it,

³⁰ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃

³¹and began to teach them, that it behoveth the Son of Man to suffer many things, and to be rejected by the elders, and chief priests, and scribes, and to be killed, and after three days to rise again;

³¹ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃

³²and openly he was speaking the word. And Peter having taken him aside, began to rebuke him,

³²והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃

³³and he, having turned, and having looked on his disciples, rebuked Peter, saying, `Get behind me, Adversary, because thou dost not mind the things of God, but the things of men.`

³³ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

³⁴And having called near the multitude, with his disciples, he said to them, `Whoever doth will to come after me — let him disown himself, and take up his cross, and follow me;

³⁴ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃

³⁵for whoever may will to save his life shall lose it; and whoever may lose his life for my sake and for the good news` sake, he shall save it;

³⁵כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃

³⁶for what shall it profit a man, if he may gain the whole world, and forfeit his life?

³⁶כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃

³⁷Or what shall a man give as an exchange for his life?

³⁷או מה יתן איש פדיון נפשו׃

³⁸for whoever may be ashamed of me, and of my words, in this adulterous and sinful generation, the Son of Man also shall be ashamed of him, when he may come in the glory of his Father, with the holy messengers.`

³⁸כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃