¹At that hour came the disciples near to Jesus, saying, `Who, now, is greater in the reign of the heavens?`

¹בשעה ההיא נגשו התלמידים אל ישוע ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים׃

²And Jesus having called near a child, did set him in the midst of them,

²ויקרא ישוע אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם׃

³and said, `Verily I say to you, if ye may not be turned and become as the children, ye may not enter into the reign of the heavens;

³ויאמר אמן אמר אני לכם אם לא תשובו להיות כילדים לא תבוא אל מלכות השמים׃

⁴whoever then may humble himself as this child, he is the greater in the reign of the heavens.

⁴לכן כל המשפיל את עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים׃

⁵`And he who may receive one such child in my name, doth receive me,

⁵וכל אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל׃

⁶and whoever may cause to stumble one of those little ones who are believing in me, it is better for him that a weighty millstone may be hanged upon his neck, and he may be sunk in the depth of the sea.

⁶וכל המכשיל את אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וטבע במצולות ים׃

⁷`Wo to the world from the stumbling-blocks! for there is a necessity for the stumbling-blocks to come, but wo to that man through whom the stumbling-block doth come!

⁷אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו יבוא המכשול׃

⁸`And if thy hand or thy foot doth cause thee to stumble, cut them off and cast from thee; it is good for thee to enter into the life lame or maimed, rather than having two hands or two feet, to be cast to the fire the age-during.

⁸ואם תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או שתי רגלים ותשלך אל אש עולם׃

⁹`And if thine eye doth cause thee to stumble, pluck it out and cast from thee; it is good for thee one-eyed to enter into the life, rather than having two eyes to be cast to the gehenna of the fire.

⁹ואם עינך תכשליך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל אש גיהנם׃

¹⁰`Beware! — ye may not despise one of these little ones, for I say to you, that their messengers in the heavens do always behold the face of my Father who is in the heavens,

¹⁰ראו פן תבזו אחד wקטנים האלה כי אמר אני לכם כי מלאכיהם ראים תמיד את פני אבי שבשמים׃

¹¹for the Son of Man did come to save the lost.

¹¹כי בא בן האדם להושיע את האבד׃

¹²`What think ye? if a man may have an hundred sheep, and there may go astray one of them, doth he not — having left the ninety-nine, having gone on the mountains — seek that which is gone astray?

¹²מה דעתכם כי יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את התשעים ותשעה על ההרים והלך לבקש את התעה׃

¹³and if it may come to pass that he doth find it, verily I say to you, that he doth rejoice over it more than over the ninety-nine that have not gone astray;

¹³והיה כאשר ימצאהו אמן אמר אני לכם כי ישמח עליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו׃

¹⁴so it is not will in presence of your Father who is in the heavens, that one of these little ones may perish.

¹⁴כן איננו רצון מלפני אביכם שבשמים כי יאבד אחד מן הקטנים האלה׃

¹⁵`And if thy brother may sin against thee, go and show him his fault between thee and him alone, if he may hear thee, thou didst gain thy brother;

¹⁵וכי יחטא לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם ישמע אליך קנית לך אחיך׃

¹⁶and if he may not hear, take with thee yet one or two, that by the mouth of two witnesses or three every word may stand.

¹⁶ואם לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על פי שנים או שלשה עדים יקום כל דבר׃

¹⁷`And if he may not hear them, say [it] to the assembly, and if also the assembly he may not hear, let him be to thee as the heathen man and the tax-gatherer.

¹⁷ואם לא ישמע אליהם הגד אל הקהל ואם לא ישמע גם אל הקהל והיה לך כגוי וכמוכס׃

¹⁸`Verily I say to you, Whatever things ye may bind upon the earth shall be having been bound in the heavens, and whatever things ye may loose on the earth shall be having been loosed in the heavens.

¹⁸אמן אמר אני לכם כל אשר תאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים׃

¹⁹`Again, I say to you, that, if two of you may agree on the earth concerning anything, whatever they may ask — it shall be done to them from my Father who is in the heavens,

¹⁹ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים׃

²⁰for where there are two or three gathered together — to my name, there am I in the midst of them.`

²⁰כי בכל מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם׃

²¹Then Peter having come near to him, said, `Sir, how often shall my brother sin against me, and I forgive him — till seven times?`

²¹ויגש אליו פטרוס ויאמר לו אדני כמה פעמים יחטא לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים׃

²²Jesus saith to him, `I do not say to thee till seven times, but till seventy times seven.

²²ויאמר אליו ישוע לא אמר לך עד שבע פעמים כי אם עד שבעים ושבע׃

²³`Because of this was the reign of the heavens likened to a man, a king, who did will to take reckoning with his servants,

²³על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם עבדיו׃

²⁴and he having begun to take account, there was brought near to him one debtor of a myriad of talents,

²⁴וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף׃

²⁵and he having nothing to pay, his lord did command him to be sold, and his wife, and the children, and all, whatever he had, and payment to be made.

²⁵ולא היה לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו וכן ישלם׃

²⁶The servant then, having fallen down, was bowing to him, saying, Sir, have patience with me, and I will pay thee all;

²⁶ויפל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך לי אפך ואת כל אשלמה לך׃

²⁷and the lord of that servant having been moved with compassion did release him, and the debt he forgave him.

²⁷ויהמו רחמי אדוני העבד ההוא ויפטרהו וישמט לו את החוב׃

²⁸`And, that servant having come forth, found one of his fellow-servants who was owing him an hundred denaries, and having laid hold, he took him by the throat, saying, Pay me that which thou owest.

²⁸ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב לו מאה דינרים ויחזק בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי׃

²⁹His fellow-servant then, having fallen down at his feet, was calling on him, saying, Have patience with me, and I will pay thee all;

²⁹ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך לי אפך ואשלמה לך הכל׃

³⁰and he would not, but having gone away, he cast him into prison, till he might pay that which was owing.

³⁰והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי ישלם לו את חובו׃

³¹`And his fellow-servants having seen the things that were done, were grieved exceedingly, and having come, shewed fully to their lord all the things that were done;

³¹וחבריו העבדים ראו את הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את כל אשר נעשה׃

³²then having called him, his lord saith to him, Evil servant! all that debt I did forgive thee, seeing thou didst call upon me,

³²ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את כל החוב ההוא השמטתי לך יען אשר בקשת ממני׃

³³did it not behove also thee to have dealt kindly with thy fellow-servant, as I also dealt kindly with thee?

³³הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך׃

³⁴`And having been wroth, his lord delivered him to the inquisitors, till he might pay all that was owing to him;

³⁴ויקצף אדניו ויסגר אותו למיסרים עד כי ישלם את כל חובו׃

³⁵so also my heavenly Father will do to you, if ye may not forgive each one his brother from your hearts their trespasses.`

³⁵ככה יעשה לכם גם אבי שבשמים אם לא תסלחו איש איש לאחיו בכל לבבכם את חטאתם׃