¹And it came to pass, when he had made an end of speaking unto Saul, that the soul of Jonathan was knit with the soul of David, and Jonathan loved him as his own soul.

¹David avait achevé de parler à Saül. Et dès lors l'âme de Jonathan fut attachée à l'âme de David, et Jonathan l'aima comme son âme.

¹ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו׃

²And Saul took him that day, and would let him go no more home to his father's house.

²Ce même jour Saül retint David, et ne le laissa pas retourner dans la maison de son père.

²ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו׃

³Then Jonathan and David made a covenant, because he loved him as his own soul.

³Jonathan fit alliance avec David, parce qu'il l'aimait comme son âme.

³ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו׃

⁴And Jonathan stripped himself of the robe that was upon him, and gave it to David, and his apparel, even to his sword, and to his bow, and to his girdle.

⁴Il ôta le manteau qu'il portait, pour le donner à David; et il lui donna ses vêtements, même son épée, son arc et sa ceinture.

⁴ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו׃

⁵And David went out whithersoever Saul sent him, [and] behaved himself wisely: and Saul set him over the men of war, and it was good in the sight of all the people, and also in the sight of Saul's servants.

⁵David allait et réussissait partout où l'envoyait Saül; il fut mis par Saül à la tête des gens de guerre, et il plaisait à tout le peuple, même aux serviteurs de Saül.

⁵ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול׃

⁶And it came to pass as they came, when David returned from the slaughter of the Philistine, that the women came out of all the cities of Israel, singing and dancing, to meet king Saul, with timbrels, with joy, and with instruments of music.

⁶Comme ils revenaient, lors du retour de David après qu'il eut tué le Philistin, les femmes sortirent de toutes les villes d'Israël au-devant du roi Saül, en chantant et en dansant, au son des tambourins et des triangles, et en poussant des cris de joie.

⁶ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים׃

⁷And the women sang one to another as they played, and said, Saul hath slain his thousands, And David his ten thousands.

⁷Les femmes qui chantaient se répondaient les unes aux autres, et disaient: Saül a frappé ses mille, Et David ses dix mille.

⁷ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו׃

⁸And Saul was very wroth, and this saying displeased him; and he said, They have ascribed unto David ten thousands, and to me they have ascribed but thousands: and what can he have more but the kingdom?

⁸Saül fut très irrité, et cela lui déplut. Il dit: On en donne dix mille à David, et c'est à moi que l'on donne les mille! Il ne lui manque plus que la royauté.

⁸ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה׃

⁹And Saul eyed David from that day and forward.

⁹Et Saül regarda David d'un mauvais oeil, à partir de ce jour et dans la suite.

⁹ויהי שאול עון את דוד מהיום ההוא והלאה׃

¹⁰And it came to pass on the morrow, that an evil spirit from God came mightily upon Saul, and he prophesied in the midst of the house: and David played with his hand, as he did day by day. And Saul had his spear in his hand;

¹⁰Le lendemain, le mauvais esprit de Dieu saisit Saül, qui eut des transports au milieu de la maison. David jouait, comme les autres jours, et Saül avait sa lance à la main.

¹⁰ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול׃

¹¹and Saul cast the spear; for he said, I will smite David even to the wall. And David avoided out of his presence twice.

¹¹Saül leva sa lance, disant en lui-même: Je frapperai David contre la paroi. Mais David se détourna de lui deux fois.

¹¹ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים׃

¹²And Saul was afraid of David, because Jehovah was with him, and was departed from Saul.

¹²Saül craignait la présence de David, parce que l'Eternel était avec David et s'était retiré de lui.

¹²וירא שאול מלפני דוד כי היה יהוה עמו ומעם שאול סר׃

¹³Therefore Saul removed him from him, and made him his captain over a thousand; and he went out and came in before the people.

¹³Il l'éloigna de sa personne, et il l'établit chef de mille hommes. David sortait et rentrait à la tête du peuple;

¹³ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם׃

¹⁴And David behaved himself wisely in all his ways; and Jehovah was with him.

¹⁴il réussissait dans toutes ses entreprises, et l'Eternel était avec lui.

¹⁴ויהי דוד לכל דרכו משכיל ויהוה עמו׃

¹⁵And when Saul saw that he behaved himself very wisely, he stood in awe of him.

¹⁵Saül, voyant qu'il réussissait toujours, avait peur de lui;

¹⁵וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו׃

¹⁶But all Israel and Judah loved David; for he went out and came in before them.

¹⁶mais tout Israël et Juda aimaient David, parce qu'il sortait et rentrait à leur tête.

¹⁶וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם׃

¹⁷And Saul said to David, Behold, my elder daughter Merab, her will I give thee to wife: only be thou valiant for me, and fight Jehovah's battles. For Saul said, Let not my hand be upon him, but let the hand of the Philistines be upon him.

¹⁷Saül dit à David: Voici, je te donnerai pour femme ma fille aînée Mérab; sers-moi seulement avec vaillance, et soutiens les guerres de l'Eternel. Or Saül se disait: Je ne veux pas mettre la main sur lui, mais que la main des Philistins soit sur lui.

¹⁷ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים׃

¹⁸And David said unto Saul, Who am I, and what is my life, [or] my father's family in Israel, that I should be son-in-law to the king?

¹⁸David répondit à Saül: Qui suis-je, et qu'est-ce que ma vie, qu'est-ce que la famille de mon père en Israël, pour que je devienne le gendre du roi?

¹⁸ויאמר דוד אל שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך׃

¹⁹But it came to pass at the time when Merab, Saul's daughter, should have been given to David, that she was given unto Adriel the Meholathite to wife.

¹⁹Lorsque arriva le temps où Mérab, fille de Saül, devait être donnée à David, elle fut donnée pour femme à Adriel, de Mehola.

¹⁹ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה׃

²⁰And Michal, Saul's daughter, loved David: and they told Saul, and the thing pleased him.

²⁰Mical, fille de Saül, aima David. On en informa Saül, et la chose lui convint.

²⁰ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו׃

²¹And Saul said, I will give him her, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be against him. Wherefore Saul said to David, Thou shalt this day be my son-in-law a second time.

²¹Il se disait: Je la lui donnerai, afin qu'elle soit un piège pour lui, et qu'il tombe sous la main des Philistins. Et Saül dit à David pour la seconde fois: Tu vas aujourd'hui devenir mon gendre.

²¹ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום׃

²²And Saul commanded his servants, [saying], Commune with David secretly, and say, Behold, the king hath delight in thee, and all his servants love thee: now therefore be the king's son-in-law.

²²Saül donna cet ordre à ses serviteurs: Parlez en confidence à David, et dites-lui: Voici, le roi est bien disposé pour toi, et tous ses serviteurs t'aiment; sois maintenant le gendre du roi.

²²ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך׃

²³And Saul's servants spake those words in the ears of David. And David said, Seemeth it to you a light thing to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?

²³Les serviteurs de Saül répétèrent ces paroles aux oreilles de David. Et David répondit: Croyez-vous qu'il soit facile de devenir le gendre du roi? Moi, je suis un homme pauvre et de peu d'importance.

²³וידברו עבדי שאול באזני דוד את הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה׃

²⁴And the servants of Saul told him, saying, On this manner spake David.

²⁴Les serviteurs de Saül lui rapportèrent ce qu'avait répondu David.

²⁴ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד׃

²⁵And Saul said, Thus shall ye say to David, The king desireth not any dowry, but a hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king's enemies. Now Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines.

²⁵Saül dit: Vous parlerez ainsi à David: Le roi ne demande point de dot; mais il désire cent prépuces de Philistins, pour être vengé de ses ennemis. Saül avait le dessein de faire tomber David entre les mains des Philistins.

²⁵ויאמר שאול כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים׃

²⁶And when his servants told David these words, it pleased David well to be the king's son-in-law. And the days were not expired;

²⁶Les serviteurs de Saül rapportèrent ces paroles à David, et David agréa ce qui lui était demandé pour qu'il devînt gendre du roi. Avant le terme fixé,

²⁶ויגדו עבדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים׃

²⁷and David arose and went, he and his men, and slew of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king's son-in-law. And Saul gave him Michal his daughter to wife.

²⁷David se leva, partit avec ses gens, et tua deux cents hommes parmi les Philistins; il apporta leurs prépuces, et en livra au roi le nombre complet, afin de devenir gendre du roi. Alors Saül lui donna pour femme Mical, sa fille.

²⁷ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה׃

²⁸And Saul saw and knew that Jehovah was with David; and Michal, Saul's daughter, loved him.

²⁸Saül vit et comprit que l'Eternel était avec David; et Mical, sa fille, aimait David.

²⁸וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד ומיכל בת שאול אהבתהו׃

²⁹And Saul was yet the more afraid of David; and Saul was David's enemy continually.

²⁹Saül craignit de plus en plus David, et il fut toute sa vie son ennemi.

²⁹ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את דוד כל הימים׃

³⁰Then the princes of the Philistines went forth: and it came to pass, as often as they went forth, that David behaved himself more wisely than all the servants of Saul; so that his name was much set by.

³⁰Les princes des Philistins faisaient des excursions; et chaque fois qu'ils sortaient, David avait plus de succès que tous les serviteurs de Saül, et son nom devint très célèbre.

³⁰ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד׃